פקיסטן מיצבה את עצמה בימים האחרונים כמתווכת מרכזית בין ארצות הברית לאיראן, על רקע המגעים הדיפלומטיים המתנהלים מאחורי הקלעים בין הצדדים.
לפי הדיווחים, איסלאמאבד כבר מעבירה מסרים בין וושינגטון לטהראן, ואף הציעה לארח בשטחה שיחות משא ומתן במטרה להביא לסיום הלחימה.
העמדה הייחודית של פקיסטן נובעת משילוב של גורמים: מצד אחד, קשרים מתהדקים עם ארצות הברית בשנה האחרונה, כולל שיתופי פעולה מדיניים וכלכליים; ומצד שני, קרבה גיאוגרפית לאיראן ויחסים פרגמטיים עם המשטר בטהראן, עמה היא חולקת גבול של כ-900 קילומטר.
במקביל, דעיכת תפקידן של מדינות כמו עומאן וקטאר כמתווכות – בעקבות מעורבותן במלחמה – חיזקה את מעמדה של פקיסטן בזירה הדיפלומטית.
לפקיסטן אינטרסים ברורים בקידום הפסקת אש. במדינה חוששים מקריסת המשטר האיראני, שעלולה להביא לגל פליטים גדול לשטחה, וכן להגביר מתחים פנימיים – במיוחד מול המיעוט הבלוצ'י.
בנוסף, העלייה החדה במחירי האנרגיה בעקבות המלחמה פוגעת בכלכלה המקומית, שכבר נמצאת במצב רגיש. העלויות הגבוהות הובילו לצעדי צמצום בפעילות המשק והגבירו את הלחץ על הממשלה.
לצד זאת, פקיסטן שומרת על קשרים הדוקים עם מדינות המפרץ ועם סעודיה, מה שמחזק עוד יותר את מעמדה כגורם מתווך. עם זאת, אין לה קשרים רשמיים עם ישראל, ודעת הקהל בה נותרת עוינת כלפיה.
בשלב זה לא ברור עד כמה משמעותי תפקידה בפועל, אך עצם המעורבות והנכונות לארח שיחות מצביעות על ניסיון של פקיסטן למנף את המצב הגיאופוליטי לטובת חיזוק מעמדה האזורי והבינלאומי.
