יום לאחר קיום השיחות הישירות בין ישראל ללבנון בוושינגטון, התמונה בלבנון מתבהרת כקרועה ומפולגת מתמיד. כלי התקשורת במדינה משקפים פער עמוק בין מחנות פוליטיים, כאשר כל צד מפרש את המהלך באופן שונה לחלוטין.
במחנה המזוהה עם חיזבאללה מציגים את עצם קיום השיחות כבגידה באינטרסים הלאומיים. לטענתם, מדובר במהלך שנכפה על לבנון בלחץ אמריקני, תוך ויתור על עקרונות יסוד והסכמה לעמדות שמשרתות את ישראל. הביקורת החריפה מופנית גם להנהגה הלבנונית, שלדבריהם עלולה לשאת באחריות להידרדרות נוספת במצב.
מנגד, קולות המתנגדים לחיזבאללה רואים בהתפתחות דווקא רגע מכונן. לטענתם, מדובר בשבירת מחסום היסטורי ובצעד ראשון בדרך לשינוי מדיני רחב יותר, שיאפשר ללבנון להשתחרר מהשפעה חיצונית ולבנות מסלול עצמאי המבוסס על יציבות ושיקום.
בין שני המחנות הללו נשמעים גם קולות מתונים יותר, הרואים בפגישה לא פריצת דרך דרמטית ולא כניעה, אלא שלב נוסף בתהליך מורכב וארוך טווח. לפי גישה זו, עצם קיום השיח הישיר מסמן יצירת מסגרת למשא ומתן עתידי, גם אם הדרך להסכמות עוד רחוקה.
לצד הדיון הפוליטי, המפגש עצמו התנהל בזהירות רבה, ללא מחוות פומביות של קרבה בין הצדדים, אך עם נוכחות אמריקנית בולטת שנועדה לתווך ולבסס את התהליך.
התגובות הסוערות בלבנון מדגישות כי מעבר לשאלה המדינית, מדובר במאבק עמוק יותר על זהותה של המדינה ועל הכיוון שבו תבחר ללכת בשנים הקרובות.
