אחרי שבוע וחצי של שבר נורא, ילדי משפחת דוידזון זכו לרגע של נחמה, כשסוף סוף הגיעו לבית החולים כדי לפגוש את אביהם שהחל להחלים מפציעתו הקשה.
ביום שישי ערב שבת במדבר אירע האסון הנורא. התאונה הקשה אירעה בעת שהיו בדרך לבית ההחלמה. האמא, איילה ע"ה, אמורה היתה להישאר למספר ימים במקום, יחד עם תינוקה הרך והחינני אבינועם מאיר ז"ל. התאונה גדעה את חיי התינוק בו ברגע, ופצעה קשות את שני ההורים.
השניים אושפזו כשהם מורדמים ומונשמים, ואינם יודעים בכלל שאיבדו את תינוקם. הרופאים נאבקו ונלחמו על חייהם, והצליחו רק באופן חלקי. האב ר' שלמה זלמן שב להכרה כעבור שבוע, בדיוק בשעה שבה השיבה רעייתו את נשמתה ליוצרה.
להלוויית הרעייה הוא הגיע במוצאי שבת, שם פגש את בנם הגדול שאמר קדיש בעת שעמד ליד כסא הגלגלים של האב, אבל מיד אחרי ההלוויה שב לבית החולים.
אתמול הגיעו הילדים, החמישה שנותרו, לבקר את אביהם בבית החולים. בראותם אותו יושב על כסא הגלגלים, הם התנפלו עליו וחיבקו אותו כאיש אחד, וכך נותרו כל המשפחה חבוקים יחד, מתאחדים מחדש ומתחילים את המסע הארוך של שיקום חייהם אחרי האסון הכפול.
הנוכחים שעמדו מהצד וראו את האיחוד המרגש, לא הצליחו לכלוא את דמעותיהם, והתייפחו בקול. גם ר' שלוימי וילדיו בכו, מתגעגעים לאמא שאיננה, ולתינוק החמוד שהביא אורה אל ביתם, ונלקח עוד בטרם למד לחייך או לגרגר בהנאה אל מול האחים המכרכרים סביבו.
"סוף סוף התרחש האיחוד המרגש בין שלוימי לבין ילדיו המתוקים בבית החולים. לא נותרה עין יבשה מהמפגש המרטיט, הכואב והעוצמתי הזה. הילדים הקטנים, שאביהם הוא כל מה שנותר להם לאחר האסון הנורא שבו איבדו את אמם האהובה ואת אחיהם הפעוט חיו ימים ארוכים של פחד וחרדה לשלומו." כתבו בני המשפחה.
"היה חשוב כל כך שיוכלו לראות אותו, לגעת בו, להבין שהוא חי, נושם ונמצא איתם. אמנם שלוימי עדיין פצוע מאוד וזקוק לשיקום ארוך ומורכב, אך הוא כאן עבור ילדיו ולצידם.
עכשיו זה הזמן שלנו כקהילה וכעם ישראל לעטוף אותם באהבה, בתפילות, בחיזוק ובסיוע, כדי שיוכלו בעזרת ה׳ להמשיך לחיות חיים שמחים, בריאים ומאושרים למרות הכאב הגדול שעברו."
עצוב מאוד מאוד.מקווה שהאבא יחלים במהרה וישנם את חייו מחדש בע"ה.יהי רצון שתלויים בנו תחיית המתים וישובו לראות את כולם אמן ואמן
קורע לב ממש בכיתי ,שהקב"ה יתן להם כוחות