זה לא בוט: איך קובעים שם למבצע? ולמה דווקא "עלות השחר"?

כשמכריזים על שמו של מבצע צבאי חדש, מתעורר ויכוח אצל כל בעלי הדעה (ברשתות החברתיות במיוחד). חלק יחשבו שמדובר במינוח רלוונטי ונכון, אחרים יגחכו על הבחירה ויעדיפו שמות יותר חותכים.

אז נכון, נהוג לא לשפוט ספר לפי הכריכה או תוכנית מבצעים אך ורק על פי הכותרת הראשית: אבל במבט לאחור, אפשר להבין המון על המבצע, ומה הכוונות שמסתתרות מאחוריו – רק מהעמקה במילות השם.

ניקח לדוגמה את "עמוד ענן" מ-2012, אחד מסבבי הלחימה הבולטים ברצועת עזה בשנים האחרונות. בשונה מאירועי הסלמה שמובילים לתגובה צבאית רחבה – הוא נפתח בסיכול ממוקד של בכיר החמאס אחמד ג'עברי. בידיעה שהצעד יוביל לתגובת נגד מיידית, נדרש לבחור שם שיוכל לייצג איתנות, ולהעניק כוח עמידה ציבורי. בהתאם, נבחר שם המבצע – כ"עמוד ענן" שמגן על בני ישראל ביציאה ממצרים.

מנגד, קיים גם סוג נוסף – מבצעים שנפתחים במטרה להגיב על פעולות טרור או לייצר שקט לאזרחי המדינה. במקרים כאלו, ייאלצו בחדרי המפקדים לבחור את השמות המתאימים למטרותיו: לבנות "חומת מגן" מול האזרחים, לשמש כ"צוק איתן" של ביטחון, או להחזיר את "שלום הגליל".

בעבר, כך עפ"י מחקר של ד"ר דליה גבריאלי נורי, נהגו לבחור שמות בעלי קונוטציה חיובית בתקופות קשות. ומה יותר מרגיע מריח של "גשם ראשון" (הפעילות הראשונה בעזה לאחר ההתנתקות), או מנוסטלגיה של "אביב נעורים" (פשיטה רחבה בלבנון) – כדי ליצור אפקט פסיכולוגי מתאים.

פעמים רבות, השמות לא נקבעים רק על פי המסר שהם מנסים להעביר לציבור או לאויב, אלא מכילים מאפיינים כמו שמות אנשים, מקומות, צמחים וחיות. לרוב נראה ייצוג שלהם בשירים, במקרא או בספרות. כך הגיעו מבצע "אנטבה" – על שמה של העיר באוגנדה, או "תיבת נוח" – לתפיסת אוניית הנשק קארין-איי.

לעיתים, יש גם שמות פשוטים יותר, ולא בהכרח סימבוליים. "כחול-וחום", למשל, שקיבל את שמו בגלל הכוחות שהשתתפו בו: גולני ושייטת 13, או "מגן צפוני", שמטרתו הייתה, ובכן, להגן על התושבים בגבול לבנון.

בשבוע החולף התרחש סבב לחימה נגד ארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי-פלסטיני (גא"פ). בצהרי יום שישי נורתה יריית הפתיחה, עם חיסולו של מפקד הארגון בצפון הרצועה, והוא זכה כבר עם תחילתו בשם "עלות השחר" – ונכתב בהודעה הרשמית כי מטרתו העיקרית היא פגיעה ביעדי טרור של הארגון.

בשם שנבחר הפעם, שתי הגישות מקבלות ייצוג. כשמתחילים לפרק את משמעות "עלות השחר" אפשר ללמוד המון על המערכה. ניתן להבין שניגשנו למבצע עם מטרה מסוימת מראש, והשם נועד להעניק תקווה ואיתנות עבור הציבור הישראלי, ומתחבר לאמרת הכנף: "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר".

בנוסף, נמסר מהוגה השם, כי קיים רובד סימבולי נוסף: "זמן עלות השחר נקבע לפי הופעת אור השמש על פנים השמיים, בעוד שהשמש עצמה איננה נראית ועודנה מתחת לאופק".

אם זה לא מספיק – יש משמעות לעובדה שמדובר בסבב ממוקד נגד הג'יהאד האיסלאמי, שצבע דגלו שחור. לא במקרה, הסבב האחרון ב-2019 נגד הגא"פ נקרא "חגורה שחורה". מהצד הפלסטיני אגב, העימות הנוכחי זכה לשם "אחדות השורות", במטרה לאותת לארגון הטרור חמאס להצטרף למערכה.

כותבים למגירה

אין זה סוד שבצה"ל בונים תוכניות אופרטיביות לאירועים רבים. למעשה, כמעט לכל תרחיש שניתן להעלות על הדעת מוצעות מספר דפ"אות (דרכי פעולה אפשריות) ובהן סט של צעדים מגוונים. אם כך, רק מתבקש שהן יישמרו בסוד מוחלט מעיניי הציבור – ורק מעטים ייחשפו אליהן.

לכל "תיקייה" כזו נותנים כותרת שתוכל לעזור לאפיין את מה שקורה בפנים. שימוש בשם מעומעם מספק לנוגעים בדבר יתרון גדול – היכולת לעבוד על פרויקט מסוים, לעיתים רגיש מאוד, מבלי לחשוף את כוונותיו ברבים.

וזה לא מסתיים שם – כל גוף בצבא בונה את חלקו בתוך התוכנית. אם מדובר בסדרת תקיפות בעזה: לאגף המודיעין יהיה שם אחד להפללת המטרות, לזרוע האוויר שם אחר לטקטיקות הפגיעה ולפיקוד הדרום שם מיוחד משלו. כולם, ככל הנראה, יתעסקו בעולם מושגים דומה.

לאחר מכן, בבור של הפיקוד העליון – יתאמו בין התוכניות ויחליטו על שם סודי, כולל ומוסכם. הוא יכול להילקח מאחד הגופים או לעלות על שולחן הדיונים. בשנות ה-90 הסתובבה סברה, לפיה ישנה מערכת אוטומטית אליה הוכנסו מאות מילים אקראיות, והיא יצרה את השמות לחלק מהמבצעים שכולנו מכירים. אך לפי גורם המעורה בפרטים, מדובר במיתוס מוחלט.

אך אולי זו הייתה הדרך הפשוטה להסביר שמות כמו "ענבי זעם", "עלם חמודות", או במקרים חריגים יותר: "ערצב 19", שנשמע כמו הישענות מקרית על המקלדת, ובכלל מורכב משם החרק שנמצא בנחיל הארבה, וממספר סוללות הטילים בבקעת הלבנון.