נתון מדהים: מתוך ששת שרי השמאל – חמישה פרשו או הודחו

הפרשן הפוליטי עמית סגל כותב בטורו המתפרסם היום (שישי) בעיתון ידיעות אחרונות כי "חבר הכנסת מוסי רז ממרצ הפנה לאחרונה את תשומת ליבי לעובדה מדהימה: בחמישים השנה האחרונות, כל מפלגת שמאל או מרכז שישבה בממשלה איבדה מכוחה בבחירות שלאחר מכן: המערך, מרצ, העבודה, קדימה, מפלגת המרכז, הגמלאים, שינוי, כחול לבן ומי לא".

הוא מסביר כי "באופוזיציה אפשר להבטיח עולם ומלואו, בקואליציה צריך להתפשר תשע פעמים כדי להשיג הישג אחד. בוחרי המחנה רוצים לשלוט אבל לא לאבד את זכותם לקונן ולהתלונן. שולטים ובוכים".

"עשר שנים חיכתה מפלגת העבודה לשוב אל שולחן הממשלה. מרצ חיכתה כפליים. על פי כל סקר, בוחרי שתי המפלגות רוצים בכל מאודם להמשיך ולאחוז בשלטון, כמעט בכל מחיר אידיאולוגי. ובכל זאת, כחלוף שנה בלבד, חמישה מששת שרי השמאל עפו הביתה: שרי מרצ הורוביץ, זנדברג ופריג' נרמזו והודיעו על פרישה. שרי העבודה בר לב ושי לא נרמזו, ונשלחו השבוע לפנסיה בידי המתפקדים. כגובה הציפיות, עומק השחיטה".

"ומי במקומם? במרצ חזרה להתמודד זהבה גלאון, שהנהיגה את המפלגה בשנות האופוזיציה הארוכות שלה. מולה יאיר גולן, שהקריירה שלו כסגן שרת הכלכלה התמקדה בעיקר בהתלהמות גסת רוח במקום בצעדים למען הצרכן. ואילו בעבודה תוגמלו בפריימריז בעיקר מי שאומנותם הצעות לסדר, נאומי מליאה ויראליים־למחצה ופוסטים בפייסבוק הרשימה כפיד טוויטר".

עמית סגל מוסיף, "בליכוד, כהונת שר היא כמו נקודות נוסע מתמיד: הטיסה בביזנס קונה את עצמה. אם שודרגת לשר, לא במהרה תשונמך. בימין התפקידים הביצועיים הם נכס, ואילו בשמאל – נטל מעיק. במרצ ובעבודה, לפחות בפרק חייהן הנוכחי, השלטון מעורר פחד גבהים: רוצים להיות שם, אבל כשמגיעים ממהרים לרדת בפיק ברכיים. האם מישהו מבין מהו המחדל הבריאותי או הסביבתי הנורא שבשלו הורוביץ וזנדברג נאלצו לפרוש? וגם בר לב ושי לא שילמו את מחיר השטויות הרבות שפלטו במהלך כהונתם – וברוך השם היו לא מעט – וגם לא הודחו על רקע גיל. כמעט לא היה להם סיכוי מראש. הם נזרקו כי קל מאוד לצעוק מהאופוזיציה, אבל לעשות קשה יותר".

לסיום הוא כותב, "ובכל זאת, יש מפלגה אחת שעומדת לשבור את קללת חמישים השנים: יש עתיד, מפלגת השלטון הטריה, מתחזקת כל שבועיים במנדט נוסף".