ההזדמנות האחרונה: יוחאי דנינו על קמפיין הימין בדרך לניצחון בבחירות

זהו. הסתיימה לה סדרת השבת-חג-שבת-חג ועכשיו אפשר להתפנות בכל הכח ליישורת האחרונה שבמערכת הבחירות המנומנמת, זו שאזרחי ישראל עדיין מסרבים להתעורר לה.

על פי סקרי דעת הקהל שהתפרסמו לאחרונה, נראה כי המצב הפוליטי בישראל נשאר סטטי. ללא כל שינוי. הימין נע באזור ה-59 מנדטים לדעת המקלים, ו-62 לדעת המחמירים. השמאל והמפלגות הערביות, לוקחים את הייתרה. פעם זה 61 מנדטים שיכתירו את לפיד לראש ממשלה מלא מלא, ופעם 58 מנדטים, שאפילו גוש חוסם אינם יכולים להקים.

הפערים בסקרי דעת הקהל הללו, אינן משמעותיים ונחשבים בטווח טעות הדגימה, אבל יכולים להוות תמרור אזהרה לגוש הימין ולמפלגות החרדיות.

בימים שקדמו להקמת הממשלה הקודמת, ובשלהי יממי ממשלת המעבר בראשות נתניהו וחליפו גנץ, יצאה ישראל למלחמת משילות בישראל ובעזה, שזכה לכינוי שומר החומות.

מה לא אמרו בשמאל על נתניהו באותם ימים?! אפילו ראש האופוזיציה דאז וראש ממשלת המעבר כיום, יאיר לפיד, שבר את המוסכמויות של הגיבוי שמעניקה האופוזיציה לממשלה בעתות חירום, וטען ש"השיקולים הביטחוניים מתערבבים עם הפוליטיים". לפיד שחשש לאבד את המנדט להרכבת הממשלה, אמר אז כי "אילו הייתה לנו ממשלה, אף אחד לא היה שואל את עצמו למה תמיד האש פורצת בדיוק כשזה הכי נוח לראש הממשלה" ואפילו בקרב חברי 'כחול לבן' המנוחה היו מי שרמזו על כך, למרות שהיו חברים באותה הממשלה.

ההאשמות הללו נגד נתניהו, התבססו בין היתר על אחיזת העיניים של נפתלי בנט, שטען אז כי ממשלת השינוי לרעה ירדה מהפרק, מה שהתברר אחר כך כשקר מוחלט.

במשך שנים טענו בשמאל, שהסלמה מדינית היא מצב פוליטי נוח לימין שנהנה מגיבוי נרחב בימים שכאלו. גם סקרי דעת הקהל בימים של מצב ביטחוני מעורער, הראו שמצבו של הימין משתפר פלאים, מה שהדאיג במיוחד את ראשי גוש השמאל שהעדיפו לדבר על יוקר המחיה ועל עניינים כלכליים שונים, או שאר ענייני השגרה.

אבל פתאום התהפכו היוצרות. לפיד שגילה את האור במשרד ראש הממשלה, הספיק להפוך צד ומבקש לחתום על הסכמים בעלי נפיצות פוליטית גבוהה סמוך ונראה ליום הבוחר, ועוד מעז לדרוש מהאופוזיציה שלא לנהוג כפי שהוא עצמו נהג. פתאום גם המצב הביטחוני לא מצליח לשנות את מפת המנדטים והימין עדיין לא מצליח לזכות ברוב, על אף גל הפיגועים הנרחב, והמהומות היומיומיות נגד כוחות הביטחון ואזרחים.

לימין ולשמאל לא נותרו עוד ימים רבים עד לבחירות, ובמהלכם ינסו לעשות הכל כדי להטות את הכף לכיוונם. בימין ינסו לתקוף את לפיד ושותפו החדש נסראללה, ובשמאל ימשיכו לדבר על האופוזיציה החתרנית שמבקשת לממש את זכותה הדמוקרטית ולחזור שוב לשלטון. רק מדבר אחד בשמאל ינסו להתעלם, ובימין משום מה לא יקדישו מחשבה מרובה: יוקר המחיה.

הקולות בקמפיין הליכוד מדברים על החרפת המאבק בנושא הסכם הגז, וזה חשוב, אבל בליכוד ובימין צריכים להבין את מה שהבינו בשמאל במשך שנים רבות שהתייבשו באופוזיציה: יוקר המחיה יכול להפיל ולהכתיר ממשלות, כך גם נושאים שנדמה כי הם שוליים בשיח הציבורי.

ההבנה הזאת צריכה לחלחל, בפרט כאשר למרות ההסכם הימי המתגבש, רמיסת הדמוקרטיה בכנסת, והמצב הביטחוני הרעוע, מפת המנדטים לא משתנה כמעט. במצב שכזה, ייתכן שדווקא השיח על המצב הביטחוני לא מביא מנדטים כמו שחשבו, ויש לחפש אלטרנטיבות אחרות ויוקר המחיה, או השינויים הנדרשים במערכת המשפט, יכולים לענות על הדרישה.