עיתונות זו לא / יוחאי דנינו על סיקור האירועים האחרונים בתקשורת הישראלית

בשונה מכל הטורים שנכתבו בבמה זו, את הפרשנות, אני משאיר לכם ואת הנתונים אני אספק. בשונה גם מטורים אחרים, הפעם לא הפוליטיקאים הם מושאי הסיקור/ הניתוח/ הפרשנות/ הדעה, אלא דווקא אלו שמרבים לסקר, לנתח, לפרשן ולהביע דעה. רק שמזמן הם חרגו מכל אחת שכזו.

כבר שנים שמדברים כאן על תקשורת מגויסת, אבל ככל שהולכת ומסלימה המחאה הלא עממית, נגד הרפורמה המשפטית, בתקשורת הולכים ומאבדים את זה והאמת היא, שהרפורמה אולי מבליטה זאת, אבל איבוד העשתונות של התקשורת, כבר מזמן לא נוגע לימין ושמאל, חרדים וחילונים.

קחו למשל את הסיקור המופתי של תאגיד השידור הציבורי כאן 11, על פרסום ראשון ובלעדי. כחובבי אייטמים, פרסום ראשון בתקשורת הישראלית הכללית, מתפרסם לא אחת אחרי ימים רבים מאז שאותה ידיעה פורסמה בכלי תקשורת מגזרי, אבל הפעם לשם שינוי, הפרסום הראשון היה מדוייק, אולי גם הכותרת 'בלעדי' שנלוותה לכך ברשתות החברתיות. "פרסום ראשון: האסירים הביטחוניים במכתב איום לבן גביר: 'אם תנאינו ייפגעו, יישפך דם'" דיווחה הכותרת.

אייטם מכובד שכזה, הוא ללא צל של ספק, עילה לדיווח מפיו של עיתונאי בכיר, אפילו ראש הדסק הפלסטיני בתאגיד. אז על מה יצא הקצף אתם שואלים, אז זהו, שעיתונות לא הייתה כאן, בשונה מקמפיין למען מחבלים פלסטיניים שיושבים בכלא, שדווקא היה גם היה ולכאורה ללא כל עלות.

המכתב הדרמטי שפורסם ב-'פרסום ראשון' ובבלעדיות לא היה יכול להתפרסם בשום כלי תקשורת אחר, בשל כך שלא מדובר במכתב שהגיע ללשכתו של השר לביטחון לאומי כמשל, או של יו"ר ועדת חוץ וביטחון. גם לא מכתב שהגיע ללשכת איימן עודה, או יאיר לפיד. המכתב הזה, מיועד לא פחות ולא יותר, אלא ל…"אליאור לוי, כאן 11". כן, הבנתם נכון, מחבלים שיושבים בכלא הישראלי בשל עבירות ביטחוניות, משגרים מכתב לעיתונאי, מתוך ידיעה שהוא יעשה עבורם את העבודה ויספר לכולם עד כמה הם מאיימים להצית את המדינה. עיתונות זו לא, ובטח שאין לזה מקום בתאגיד שידור ציבורי, גם אם העיתונאי המהולל בטוח שבכך מגיע לו 'פוליצר' או לכל הפחות 'פרס סוקולוב'.

גם מקומה של הרפורמה המשפטית לא נפקד. קחו למשל את הטרמינולוגיה שאומצה בידי התקשורת ועוסקת ב-'מהפכה המשפטית' שמושאלת מהמהפכה האסלאמית באיראן, או 'ההפיכה המשפטית' שמושאלת מהפיכות אחרות שהתקיימו במדינות אחרות בעולם. כן, אלו אולי סלוגנים קליטים שמעבירים את מה שיושבי האולפנים חשים, אבל תקשורת זו לא.

זה כמובן לא מסתיים בכך. גניבת הטנק בידי פנסיונרים משועממים שרבים מהם זוכים לפנסיות עתק ובעברם היו מוכנים למסור את נשמתם על הגנת הארץ, זכתה כמובן לכותרות רבות בדיוק כמו שהם ציפו. "טנק נגרר מהגולן ללא רשות" דיווחו בוויינט, "לוחמי מלחמת יום כיפור לקחו טנק מאתר הנצחה היסטורי" דיווחה גם הכותרת בוואלה. גם בישראל היום, שאיבד את הדרך מאז מות פטרונו שלדון אדלסון, הכותרת הייתה דומה: "טנק נלקח מאנדרטה בצפון על ידי מתנגדי הרפורמה המשפטית".

עכשיו, קחו לכם רגע של הפוגה, עצמו עיניים ונסו לדמיין את חברי הביטחוניסטים "מרימים" טנק לצורך מחאה נגד צירוף מנסור עבאס לקואליציה, או אולי אפילו נגמ"ש בריטי במחאה על הרס בתים בחומש. הכותרות שהיו פותחות את המהדורות, או מתנוססות מעל לכל במה, לא היו סלחניות עד כדי כך. סביר להניח שאפילו היו מתריעים מפני הימין הקיצוני, שמבזה את זכר הנופלים. אבל נו, מה אתם מצפים מהתקשורת? מה שמותר לשמאל, אסור לימין. עוד לא הבנתם את זה?!

רגע, השיעור בתקשורת לא נגמר. בראיון מיוחד של אייל יופה מלוחמי מלחמת יום כיפור, ומי שעומד מאחורי גניבת הטנק, לרביב דרוקר – פרשן חדשות 13, האחרון לא יכול היה להסתיר את התענוג הצרוף מהמהלך. "ענק אתה" הוא סינן תוך כדי ציחקוק. כן, רביב. אם היה מישהו גונב טנק כדי להביע מחאה נגד הממשלה הקודמת, גם היית מחמיא לו שהוא ענק, או שמדובר במחמאות ששמורות רק לאלו שמהצד הנכון, כלומר הצד שלכם?! אל תאמצו את עצמכם לנחש את התשובה לכך, פשוט תבדקו כמה מכם שמע את הגינויים של גיבורי ישראל השונים נגד הגניבה ותפרשו לעצמכם את המשמעות.

בשבת קודש, שיא חדש נחצה. באחד מכלי התקשורת פרסמו ל"ע בעיצומה של השבת כתבה שעסקה ברפורמה המשפטית. במקום כתבה, היה אמור להתפרסם ראיון עם יו"ר ועדת חוקה ח"כ שמחה רוטמן, אדם נעים הליכות שמתנגדי הרפורמה מנסים לעשות לו רצח אופי, אבל בעיצומו של הראיון הוא הבין שמדובר בכזה שאמור להתפרסם בעיצומה של השבת, וביקש להפסיק את ההקלטה, תוך שהוא מסביר את רגשותיו לקדושת השבת ואפילו לוחץ את ידו של המראיין בנימוס ובושה אופיינית. אבל אם חשבתם שזה הועיל לו, בוודאי אתם ממתינים שאעדכן אתכם ששוב טעיתם. לא רק שזה לא עזר, אלא למרות הרגישות וההסברים שהוא מקפיד שלא להתראיין בתכניות שמחללות שבת, דווקא הקטע הזה הוצג בתכנית, תוך רמיסת בקשתו המפורשת. עכשיו שוב נסו לדמיין מה היה קורה אילו היה מדובר במוסלמי או נוצרי שמבקש לשמור על כבודה של דתו. אל תענו לי, פשוט תשמרו את המחשבה הזו עבורכם.

אפשר יהיה להאריך בדוגמאות שונות רק מהתקופה האחרונה, אבל נדמה לי שהמסר הובן. התקשורת הישראלית איבדה כבר מזמן את הבושה ובמסווה של עיתונות, היא עושה את כל מה שההיפך מכך. אם פעם הייתה כאן (ספק אם הייתה) מדינה שיש לה תקשורת, היום הוכח מעל לכל ספק שדווקא לתקשורת יש מדינה והגיע הזמן לומר זאת בקול ברור: תקשורת זה לא. עיתונות גם לא. ליבוי אש והסתה, יש גם יש.