ליד פיסת הקבר הטרי היא יושבת ומיבבת. "החיים התהפכו נותרתי לבד"
יום חמישי בלילה, אבא הרב בועז יצא לשיעור תורה. הגדול, אור חיים, בישיבה. עוד כחודש יחגגו יחד את בר המצווה של נהוראי.
מאז חג הפסח מפלס התכונה לקראת בר המצווה עלה רמה – המשפחה כולה מחכה לחגוג יחד את האירוע. אבל ביום חמישי הכל הופסק.
פיגוע באלעד צמד המילים שעבר מפה לאוזן ולא הותיר אף יהודי בשגרת יומו. כולם התענינו בקרוביהם, כולם רצו לדעת כי מכריהם שמתגוררים באלעד לא ניזוקו חלילה, גם אור חיים גול, שמע על הפיגוע בישיבה.
הוא התקשר לאבא. אבא כל יכול, אבא שתמיד יודע לומר מה היה ואיך להתאים את המילים הנכונות לכל אירוע, אבל אבא לא עונה…
הוא מתקשר לאמא, אבל אמא מבוהלת, היא לא מצליחה ליצור קשר עם אבא. ככל שנוקפות השעות הם מבינים כי אבא לא איתם.
כשהגיע אור חיים הביתה, אמא התייפחה, נהוראי כבר הבין כי אבא לא יחגוג איתו את שמחת הבר מצווה ונותר להם לחכות לפגוש אותו בביאת המשיח.
חמשת יתומי משפחת גול דואגים, מי יעזור לנו, מי יקח את עול הבית על שכמו, מי יחליף את אבא שהיווה משענת ומשענה.
דמעות הגעגועים מתערבלות בדמעות החשש מפני העתיד, הם לא יודעים מי יהיה איתם ביום שאחרי, ביום בו הם ינסו לחזור לחיים בלי אבא, בלי כסף לקנות אוכל, בלי כסף להכין חגיגת בר מצווה מרגשת לנהוראי שכל כך מחכה.
הם יושבים על כסאות נמוכים, פלגי הדמעות ניתכים, הם מרוסקים מבפנים, מאנים להינחם. עם ישראל מתגייס לעזרה למשפחת גול, הם לא יישארו לבד בזירה המדממת. הקליקו כאן לתרומה>>>
