לפני השיעור אני רוצה להגיד כמה מילים שאני מרגיש כעת בלבי על הצער הגדול שקורה כאן בעם ישראל, 1200 הרוגים, ופצועים, זה פחד נורא, צריכים להתרגש, אני אגיד לכם, הייתי פעם בירחי כלה בלונדון אמרתי שם גם שיעור וגם שיחה, רציתי לפגוש את הגה”צ רבי יהודה זאב סג”ל זצ”ל הוא היה צדיק גדול במנשסתר, נסענו אז כמה שעות עד שהגענו, והוא שאל אותי מה אמרתי בירחי כלה, רצה לדעת מה דיברתי, אמרתי לו -כתוב במדרש בויקרא (ויקרא רבה ד’ ו’) תני חזקיה שה פזורה ישראל, נמשלו ישראל לשה, מה שה כשלוקה על ראשו או באחד מאבריו כל אבריו מרגישין, כך ישראל וכו’, כתוב כאן חידוש גדול, כשאחד כואב לו היד, ודאי שהוא לא מרגיש טוב, אבל ישאלו אותו מה יש לך? הוא יאמר כואב לי היד, אחד יגיד כואב לי הראש, וכדומה אבל כששה לוקה על ראשו אז הכאב שהוא מרגיש זה בכל אבריו במידה שווה, שה הוא אחרת מכל הבעלי חיים ככה חז”ל אומרים, כל אבריו מרגישים.
זה כתוב כאן, מחוקי הבריאה בטבעו של עולם של כל בעלי החיים יש חילוק אברים, אבל בכל בעלי חיים כואב היד כואב הרגל, אצל שה זה לא ככה, כשכואב לו היד אז כל האברים כואבים, זה חידוש. הוא זצ”ל מאד התרגש מהרעיון עד שנשקני על מצחי, והראני שהחפץ חיים בשער התבונה פרק ו’ מרמז על רעיון כעין זה.
וכלל ישראל זה גם ככה, אנחנו שה פזורה ישראל, כלל ישראל זה לא סתם אחד, יש מאמר של הסבא מרן המשגיח רבי ירוחם זצ”ל, במאמר איחוד הנפשות הוא מאריך שם מה זה נקרא ואהבת לרעך כמוך, שנאמר רעך כמוך, זה כמוך ממש, כי אנחנו באמת אחד, ככה מאריך שם רבי ירוחם, אז כשאנחנו רואים היום פצועים אז לא הם הפצועים אני הוא הפצוע, אחד שבור לו היד שבור לו הרגל, לי שבור היד ולי שבור הרגל, זה אנחנו צריכים להרגיש, וזה חובה, זוהי המידה של כלל ישראל ואהבת לרעך כמוך, כמוך ממש.
ולמדנו מידה זו ממשה רבינו, בפרשת שמות נאמר וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם (שמות ב’ י”א) אומר רש”י הק’ בשם המדרש נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם. משה רבינו כשהיה תינוק הוא גדל בבית פרעה, וכשגדל יצא משה לרחוב, והוא שומע שהיהודים מתענים וכואבים, אז הוא רצה לראות את זה, הוא בא וראה איך שהיהודים סובלים, מה זה וירא בסבלותם, מה הוא ראה, הוא ראה שיהודים הולכים כפופים עם משא על הראש, הוא נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם, וכתוב במדרש עוד יותר שמשה רבינו היה נותן כתיפיו ומסייע, וירא בסבלותם זה לא להביט מהצד אלא להשתתף ממש בצער השני אם הוא ראה יהודים הולכים כפופים וכל אחד סוחב משאות על הראש, אז הוא ירד מבית פרעה ומרגיש בגופו את צערן של ישראל.
ובאמת הנהגת הקב”ה עמנו היא ג”כ במידה זו של בכל צרתם לו צר, וכשהקב”ה בא לגאול אותנו ממצרים הוא אמר למשה רבינו רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו (שמות ג’ ז’) הוא לא אמר ראיתי את מכאביו, לא!!! ידעתי את מכאוביו, הקב”ה היה ככה, במצרים כשאנחנו סבלנו, אז הקב”ה הרגיש שהוא כואב לו, ידעתי, אני מרגיש וחי את הכאב הזה, כך צריכים להיות.
זה מה שצריכים אנו לדעת בשעה זו, אנחנו חייבים בשעת צרה להיות מאוחדים כל כך להרגיש את הכאב, לא לדעת שכואב לו אלא להרגיש שזה כאב שלי.
אנחנו צריכים להרגיש ככה, בשעת צרה זו אם רוצים אנו לבקש רחמים מהקב”ה, אז לא סתם מבקשים שירחם על הפצועים, אלא אנחנו פצועים, אני פצוע, וכל אחד ירגיש אני פצוע, בלי יד ובלי רגל, וכך אני מבקש מהקב”ה רחמים, עמך ישראל בוכה, ישראל בכזו מין צרה, כולם ירגישו בשעה שמבקשים רחמים רבונו של עולם תרחם עלינו כואב לי הראש וכואב לי היד וכואב לי הרגל וכל מה שיש.
כך צריכים להיות, ואם נשתדל ככה זה יעורר אותנו לתפילה מעומק לב ולומר תהלים להגיד לקב”ה כל כלל ישראל כולם כולם בוכים בצרות צרורות אולי ה’ ירחם עלינו ויוציאנו מצרה לרווחה ה’ יעזור.
