צילום: דובר צה"ל
במציאות מקבילה, בתקופה קרה שכזו, השיח בקרב תושבי רמת הגולן עוסק במתי ואיפה יירד שלג, אבל לאור המצב, בשיחות החולין בחודשים האחרונים, הנושא המרכזי הוא הגנת הגבול הצפוני.
ואכן, מזג האוויר רחוק מאוד מלעצור את לוחמי חטיבת הצנחנים במילואים, שמגויסים כבר כמעט ארבעה חודשים ותופסים כוננות בגזרה, עם אחוז התייצבות מרשים – מעל ל-140%.
בשבוע שעבר, אחרי שכבר דימו התקדמות מקו ההגנה לכיוון האויב בדרום לבנון והשמדת יכולותיו, הם קיימו תרגיל מוכנות נוסף ברמת הגולן – ואני הצטרפתי אליהם ליום אינטנסיבי וגשום במיוחד.
הרוח הייתה קרה, וערפל סמיך כיסה את השמיים. אבל כל אלו לא גרמו לביטול התרגיל. "ערפל יש גם בקיץ, ומלחמות יכולות להתרחש בכל עונה או טמפרטורה", מזכיר רס"ן שגיא, מ"פ בחטיבה, "מעבר לכך, ללחימה במזג אוויר שכזה יש גם יתרון – מצד אחד יותר מורכב לממש את כל אמצעי הראייה שברשותנו, אבל מצד שני לא רואים אותנו".
לוחמי המילואים עשו ניתוח שטח ואקלים, ובנו תוכנית התקפה מפורטת על בסיס האופן בו הם צופים את התנהגות האויב במצב של לחימה אמיתית: "תרגלנו לוחמה בשטח בנוי, תרחיש של ירי דו"ץ, ושיתוף פעולה עם טנקים – וזה היה הכי משמעותי בעיני".
באמצע התרגיל, החל כצפוי לרדת מטר כבד. ואין מה לומר, כשטיפות הגשם מרטיבות את המדים, והטמפרטורה נמוכה במיוחד – החורף קצת פחות פסטורלי. אבל לוחמי המילואים המשיכו כרגיל – צוחקים למי נרטבו יותר הגרביים, ומחויכים כאילו הם בכלל בדרך הביתה, ולא בעיצומו של אימון, כשעשרות קילוגרמים של ציוד על גבם.
לא יכולתי שלא לתהות איך יש להם עדיין כל כך הרבה מוטיבציה, גם בתנאים כאלה – ובמיוחד אחרי כל כך הרבה זמן. הרי לא מדובר בחיילים סדירים בני 18. חלקם השתחררו לפני לא מעט שנים, יש להם בית, קריירה, זוגיות וילדים. "אין ברירה", הם אומרים פה אחד, "המדינה היא הבית של כולנו – ואנחנו במלחמה על הבית".
והאמת? כשרואים אותם בפעולה מבינים שזו לא קלישאה. וכשהם אומרים את המשפט הזה מעומק ליבם בקור המקפיא, אני מודה – נהיה לי פתאום קצת יותר חם והרבה יותר רגוע.
