החיים לאחרונה הם כמו סביבון, אנחנו בסוג של סחרור שלא פוסק, לא ממש שמים לב, שמישהו מסובב אותנו מלמעלה. וכשהסחרור הזה יירגע, נגלה שנס גדול היה פה.
מעניין שבחג הסוכות מברכים על ארבעת המינים, מספר המינים האלו לא משתנה כל החג, לא מוסיפים איזה הדס במהלך החג, מה שמנענעים ביום הראשון זה בדיוק מה שמנענעים ביום השביעי.
אבל בחנוכה כמות הנרות משתנה מיום ליום. היום כשנדליק את הנר השלישי אולי נשאל את עצמנו, למה שלשה? אם שני הנרות שהדלקנו אמש לא היו מספיק חזקים, אז למה אתמול לא הדלקנו שלשה? ואם אתמול זה היה בסדר, אז למה לשנות?
זה המסר המיוחד של החנוכיה. מה שהיה טוב מאוד לאתמול להיום זה כבר בלתי מספיק.
אנחנו כאן כדי להתפתח. אלוקים ברא בעולם הרבה דברים. השמש והירח לדוגמא כבר 5785 שנה לא מתפתחים. אותו גודל, אותו אפקט.
את האדם הוא ברא בפורמט מתפתח. כדי שהאדם ידע שעליו תמיד להתפתח. לא רק גופנית, גם נפשית ורוחנית. דבר חכמה של ילד בגיל 4 יכול להיות משפט מטופש אם יאמר אותו אדם בגיל 30.
אז גם מבחינה רוחנית אנחנו צריכים להתפתח ולגדול. אם יש לנו שיעור תורה פעם בשבוע, אולי כבר הגיע הזמן להוסיף עוד שיעור, אם אנחנו רגילים לתת צדקה בסכום מסויים, אולי הגיע הזמן להוסיף קצת.
ליעקב היו שנים עשר בנים, אבל בשבוע שעבר קראנו את הפסוק אלה תולדות יעקב יוסף? רק יוסף זה תולדות יעקב?
הסביר המגיד ממעזריטש שהמורשת של יעקב היא יוסף, יוסף מלשון הוספה, לא להסתפק בהישגים היפים שלנו אלא תמיד להוסיף עוד יותר אור ועוד יותר אור, שתמיד יהיה לנו רק טוב.




















