זה לא יאמן איך עבר לו הזמן
מי זוכר את החורף ופסח כבר כאן
וממרחק זה אולי יותר אפשרי
להסתכל לכאב הכל כך אכזרי
ואני מפחדת שזה נהיה עוד נושא לשיחה
על הבוקר בו השמש שקעה בזריחה
ודם יהודי שוב הופקר וחולל
טבחו בלי רחם, בוגר ועולל
וקשה לי כל כך שלא היה לנו מושג
שבאותו זמן היה לנו חג
רגיל לגמרי עם רצונות של חולין
"אוי הגזימו פה בתבלין"
כשחיפשתם בנואשות עוד שיח קטן
שישמש מקלט מבני השטן
כשהבית שלכם נפרץ לזרים
ולא הייתם מוגנים למול אותם אכזרים
ברגעים האחרונים, איך זכרתם
אפילו שרחוק לכאורה גדלתם
את הסיסמה הנצחית ברגע האמת
מול הסוף, האמונה יוצאת
ואני לא אשכח את מוצאי אותה שבת
כשהחדשות זרמו לאט לאט
איך קפאתי כמו בחלום בלהות
לא מעכלת שזה יכול לקרות
ואם ככה כאבנו
זה רק כי אשמנו
חטאנו פגמנו
ציערנו אותך
ראינו אותנו
התרחקנו ממך
והכאב שלך – יש לו כמות?
הרי את כל אחד אתה מרגיש בשלמות
והלוואי שנשכיל להשיב אל הלב
שרק אתה המזור לכאב
ונתאחד כולנו בתחינה לסליחה
נמצא בכל זה הזדמנות לצמיחה
לחזרת השבויים לריפוי החולים
לגוף וללב חסר המילים
ונזכה כולנו לשיר הללויה
עוד השנה בבירתך הבנויה
