1.
איני פוסק הלכה ואני לא יודע מה באמת קרה בפגישה בין בנט לפוטין, בכדי לקבוע האם טיסתו למוסקבה אכן הצדיקה את חילול השבת הרחב והפומבי שהיא גרמה.
אם כי, מותר לתהות האם פגישה שנקבעה כבר ביום רביעי, לא יכלה להידחות בשעתיים לצאת השבת, ובנט היה יכול לצאת למוסקבה לפני כניסת השבת, אפשר גם לתהות האם הצטרפות דוברו של בנט לטיסה גם נכלל בפיקוח נפש שהצדיק לשיטתו את הטיסה.
אבל אני במקרה הזה לא שותף לטענה שבנט עלה על הטיסה רק מתוך בולמוס של אמביציה אישית בכדי להידחף לסיפור בינלאומי שלשם שינוי אנחנו לא קשורים אליו באופן ישיר. הבעיה היא הרבה יותר גדולה, חוסר מודעות עצמית.
ידועה וזכורה העדות של דרעי מאחת הפגישות המכריעות עם בנט לפני שהאחרון חבר לשמאל הקיצוני בכדי לגנוב את ראשות הממשלה. "נאום אחד שלי באו"ם ועמדת העולם כלפינו תשתנה", אמר בנט בפגישה ההיא, לטענת דרעי.
זה הסיפור של בנט, האיש מסתובב בעולמנו מזה שנים עם תחושת ביטחון שאם הוא רק יהיה ראש ממשלה הכל יסתדר. הוא ינצח את חמאס, ימגר את ההתבססות האיראנית בסוריה, ינקה את לבנון מטילי חיזבאללה, יוזיל את עלות המחיה בישראל, יהפוך את אירופה לחברים שלנו, וישכנע את ארצות הברית לתקוף באיראן.
לא פלא שהבלון הנפוח הזה מאמין, באמת ובתמים, שאם רק יתערב במשבר בין רוסיה לאוקראינה, הכל יסתדר. זה די משעשע בהתחשב בעובדה שהוא טרם הצליח לגשר בין גנץ ומיכאלי, שקד ועבאס, ליברמן וכהנא, ושער פירורי הקואליציה המתפרקת שלו.
רק צריך להתפלל ולקוות שבזמן שהלז מסתובב בעולם, נוזף בזלנסקי כשהוא נלחם על חיי עמו, מתעלם מהסכם הגרעין עם איראן ומתדרך לטובת פוטין, שהנזק לא יהפוך לבלתי הפיך. אבל יש גם ברכה בהתנהלותו של בנט, זה מזכיר לנו שוב שאם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר. זה נכון גם כשבנט ראש ממשלה, וגם כשנתניהו, לא זה ולא זה שווים משהו, הכל מתחיל ונגמר במלך מלכי המלכים.
2.
אמש עבר בכנסת הוראת שעה להארכת חוק האזרחות בשנה, בשיתוף פעולה נדיר בין ח"כ שמחה רוטמן ממפלגת הציונות הדתית לשרת הפנים איילת שקד, אחרי ששיתוף הפעולה הקודם שלם בוועדה לבחירת שופטים עלה על שרטון.
השניים הצליחו, למורת רוחם של רע"מ, מר"צ, חלקים מהעבודה, ואפילו מקלות בגלגלים שתקע יאיר לפיד, להעביר את החוק ברוב מוחץ (דומם בחלקו, ח"כי הליכוד, ש"ס ויהדות התורה היו עצלנים מידי בכדי להתייצב במליאה).
בטורו השבועי של ידידי ישראל ארנפלד (דפדו כמה עמ' קדימה, הוא מרתק כרגיל) הוא מפרט למה החוק הזה כל כך חשוב לביטחון ישראל. לדידי, ההסבר שלו הוא מהות הבעיה, הסיבה הביטחונית היא תירוץ, היא אמנם תירוץ נכון, אבל היא עדיין בגדר תירוץ.
את חוק האזרחות צריך מסיבה אחרת לגמרי, היותה ישראל מדינה יהודית. המגזר הערבי נוהג להשתדך בתוך החמולות שלו, אם יש כאן מישהו שמאמין שפתאום התפתח ארגון שידוכים בין לאומי במגזר הערבי, יש לי התחייבות חתומה של בנט למכור לו. המגזר הערבי, בעיקר הבדואים בנגב, משתמשים בנישואים עם פלסטינים, לפעמים פיקטיביים, בכדי לאיים בדרכים נוספות ועוקפות על רוב היהודי במדינת ישראל.
וזה עם החוק, אלפי הבקשות לאיחוד משפחות שהוגשו בתקופה הקצרה שבין החוקים, מלמדת עד כמה החוק הזה חשוב דמוגרפית, לא פחות מביטחונית, אולי אפילו יותר. אבל את זה אין לאף אחד אומץ להגיד, את זה כולם ידועים שבג"ץ יבטל, אז כולנו משחקים במשחק השקר הזה, עד שאולי יום אחד יקום פה שלטון אמיץ באמת. כנראה שמשיח יבוא קודם.
3.
אגב חוק האזרחות, אז המנצח הגדול בסיפור הזה הוא ח"כ שמחה רוטמן, הח"כ היחסית חדש של מפלגת הציונות הדתית. האיש שהגיע לפוליטיקה מעולם המשפטים, על ידי יו"ר המפלגה ח"כ בצלאל סמוטריץ', הולך וצובר פופולריות.
אמש הם גם נקלעו לוויכוח הראשון שלהם, כשסמוטריץ' שקל להסיר את תמיכתו בחוק בעקבות התמורה הצפויה של בנט לעבאס (מכירה חוזרת של הנגב), אך רוטמן טען נחרצות שהחוק חשוב יותר. הצעקות ביניהם נשמעו היטב מחוץ לחדר הסיעה.
אחרי אישור החוק הם שיתפו פירגונים הדדים, שאני מאמין שהם כנים, כי הם באמת מעריכים אחד את השני, אבל עימות חברי שבמערכה הראשונה, יכול להפוך לסכסוך אמיתי וקרב אגו במערכה השלישית.
ימים יגידו האם אתמול נפתחה מערכת הבחירות הראשונה לראשות מפלגת הציונות הדתית, למרות שח"כ אופיר סופר אמר לי השבוע בראיון שהוא לא רואה מישהו מתמודד מול בצלאל, וגם רוטמן בעצמו אמר לנו בראיון לפני 3 חודשים ש"אין לי תוכניות כאלו. אני כל כך מרוצה ממה שחברי הטוב בצלאל סמוטריץ' עושה, אני לא רואה שום סיבה שאני ארצה להתמודד. יש לי אמון מלא בשיקול הדעת שלו ולא רואה שום סיבה לדון בכלל בהתמודדות שכזאת". האמת הדברים נכונים גם עכשיו, האם הדברים יהיו נכונים בעוד כמה שנים? כאמור, ימים יגידו.
4.
ח"כ ניר ברקת מהליכוד יצא אתמול ל"מסע הסברה" בארצות הברית, בפעם הרביעית בעת האחרונה, הפעם נגד הסכם הגרעין עם איראן. אפשר, ובצדק, לתהות כמה השפעה יש לאדם, שעם כל כבוד וההערכה, הוא כרגע בסופו של דבר חבר כנסת מן השורה באופוזיציה, על מובילי ההסכם.
סביר להניח שהוא ייפגש כמעט אך ורק עם כאלה שגם ככה מתנגדים להסכם, ויצבור עוד תמונות יפות עם דגלי ארצות הברית ברקע, דבר שאי אפשר לזלזל בו בפריימריז בליכוד.
אבל נראה שבמקרה הזה ברקת הוא קצת האיש במקום שאין איש. הממשלה הנוכחית נטשה לחלוטין את המלחמה הדיפלומטית בהסכם, למרות שהיא סבורה (ברובה, כדאי לבדוק עם מר"צ מה הם חושבים) שמדובר בהסכם רע, רע מאוד.
בימים אלו מבקר בישראל סגן נשיא ארצות הברית לשעבר מייק פנס, וזוכה לפגישות עם צמרת המדינה, כולל הנשיא הרצוג, ראש הממשלה בנט ושר החוץ לפיד, למרות היותו לשעבר.
אולי כדאי שגם הלשעבר הבכיר שלנו, ראש הממשלה הקודם בנימין נתניהו, ימריא על מטוס לוושינגטון, וישתמש בניסיון הרב שהוא צבר על הקהל האמריקאי לנסות ולהשפיע, אפילו במעט, על ההסכם הגרוע.
הוא כנראה לא יזכה לפגישה עם ביידן, שעוד מתעב אותו מימי אובמה, אך סביר להניח שבכירים בדרג מעט נמוך יותר, כמו סגנית הנשיא, היועץ לביטחון לאומי, מזכיר המדינה, ייענו להצעה להיפגש. גם אם זה רק יצמצם במעט את דהירת הוויתורים של ביידן להסכם (שאפילו הרוסים כבר בהלם ממנה), יהיה זה שכרו.
