זכה דורנו שקיים קירוב לבבות בקרב ציבור ירא השמיים שומר תורה ומצוות, בין הציבור הספרדי והאשכנזי, וכתוצאה מכך הציבורים השונים סומכים בדרך כלל על הכשרות במסעדות שנמצאת בבעלות או בכשרות מהודרת של העדה המקבילה.
מצב זה יוצר לעיתים סיטואציה שחומרות והקפדות הנהוגות בקרב העדה של הלקוח, אינן נהוגות בקרב העדה של המארח בעל המסעדה, וכך עלול הלקוח להיכשל על אי הקפדות וחומרות שהוא נוהג על פי המסורת מבית אבותיו ואינן נהוגות במסעדה בה הוא סועד.
דוגמא בולטת לכך היא ההגדרה ההלכתית של בישול עכו"ם. על פי פסיקת הרמ"א, לפיו נוהגים האשכנזים, די בכך שיהודי ידליק את האש במטבח ועם הלהבה הזו יכול העכו"ם להשתמש לבישול במשך כל שעות העבודה. יוצא אפוא שבהדלקת האש על ידי היהודי בתחילת יום העבודה, הוחרגה בעצם תוצרת המטבח שבושלה במשך כל אותו היום על להבה זו, מהגדרה של בישול עכו"ם.
אולם לדעת הבית יוסף, לא די בכך שיהודי מדליק את האש אלא הוא נדרש אף להניח את התבשילים על האש. יוצא אפוא שבמסעדות בהן פועל "קו חם" במטבח, המשמעות היא להעמיד במטבח בכל שעות העבודה עובד יהודי שומר תורה ומצוות וירא שמיים שישמש בתפקיד "נאמן כשרות".
הגר"א רובין שליט"א, גאב"ד "בד"ץ מהדרין", עומד בהקפדה יתירה על כך שיש ליישם חומרות והקפדות הלכתיות הנהוגות בקרב אחת העדות בישראל, ככל שניתן וככל שזה לא "מתנגש" עם ההלכה שנפסקה על ידי פוסקי העדה המקבילה. הקפדה זו נהוגה בכל אחד מהמפעלים ובכל אחת מהמסעדות הנושאים בגאון את תעודת הכשרות של הבד"ץ.
על פי פסיקת הגר"א רובין שליט"א שהגיעה לידי 'חדשות JDN', יש להקפיד על כך בעיקר על מנת שלא להכשיל את מי שנוהג חומרה מסוימת על פי מנהג אבותיו וגם כדי לתת ככל שניתן מענה הלכתי כשרותי רחב המותאם לכלל העדות והחוגים המקפידים על קלה כחמורה.
יצוין כי איסור בישולי עכו"ם אינו נוהג במוצרים שניתן כמות שהם ללא בישול וכן מאכלים שאינם עולים על שולחן מלכים.
זה לא חדש..
וטוב שכך שיש לספרדים על מי לסמוך גם בהכשרים האשכנזים.