בגמרא במסכת מגילה מסופר: "שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות. שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס".
אסתר המלכה ביקשה שנס הפורים יתועד לדורות בגלל שהאקטואליות של האירוע תשאר לעולם בתוקף. כך גם אומרת הגמרא: לעתיד לבוא כל המועדים עתידים להתבטל חוץ מחנוכה ופורים. תוקפם לא יפוג.
לכן עלינו להתבונן בעין בוחנת ובמבט עמוק מה ארע בעיר שושן. לכאורה, זה סיפור מצויין כחומר גלם לכל יצירה ספרותית ולכל טלנובלה מתמשכת. חצר מלכות, אהבה ומרד, נאמנות ובגידה, נסיון רצח של המלך, הצלה מפתיעה, תככים פוליטיים, עלייה לגדולה והתרסקות, רצף של מהפכים בעלילה עם הפי אנד. בניגוד לרושם של "קריאת המגילה" במשך שעה בבית הכנסת, מדובר בשרשרת אירועים שהתפרסו על פני שנים רבות. למראית עין, הכל היה נראה טבעי. רק מבט תורני-אמוני מצרף את כל ההתרחשויות לתמונה אחת גדולה: נס הפורים!
הקב"ה סובב את האירועים בשושן הבירה והקדים תרופה למכה. מלך טיפש עולה לגדולה והוא רוצה להציב את עושרו בחלון הראווה העולמי, ומכאן האירועים מתחילים להתגלגל: זעם של טירוף אחז באחשורוש לגבי ושתי הסרבנית והמורדת במלכות, כדי שאסתר תירש אותה ותוכל למלא את יעודה בבוא העת אסתר. בגתן ותרש מבקשים לשלוח יד במלך ומרדכי שידע שבעים לשון בגלל שעמד בראש הסנהדרין, ישב בדיוק בשער המלך, כדי לשמוע ולדווח. בדיוק כשהעץ הגבוה חמישים אמה מוכן למטרתו הנוראה, נדדה שנת המלך והובא ספר הזיכרונות. בדיוק כשאסתר מחליטה להגיע ללא זימון מוקדם, אחשוורוש מושיט את שרביט הריצוי. בדיוק כשהמן נופל על אסתר להתחנן על נפשו, אחשורוש נכנס וחרבונא הזכור לטוב מוסיף שמן למדורה בטיימינג הכי נכון.
אירוע רודף אירוע בתזמון מדוייק, ועל מסך ה'טבע' נחשף נס גדול. מבט של אמונה הופך את הכל מסיפור עלילתי לסיפור רוחני ושמיימי: יש מנהיג לעולם. ומאז, 'הימים האלה נזכרים ונעשים' עד קץ הדורות, וההלכה קובעת: 'הקורא את המגילה למפרע לא יצא', ורבותינו מפרשים שמי שקורא את מגילת אסתר למפרע, כמשהו שהיה רק למפרע, בעבר, לא יצא, כי זה אירוע עכשווי, רלוונטי, לא פג תוקפו. כתבוני לדורות ואנחנו ממשיכים לכתוב את לקחי הנס:
מלבד זיכרון הנס ע"י המגילה, מלבד שמחה טבעית על ההצלה ע"י משתה הפורים והטבת לבנו ביין, יהודים מודים על הנס בדרך יהודית יחודית: דאגה לזולת! מצוות ימי הפורים הן מצוות של בין אדם לחברו: משלוח מנות איש לרעהו כדי להרבות אהבה ואחווה ושלום ורעות, ומתנות לאביונים. מצווה להרבות בנתינה, יותר מאשר בדאגה לעצמו במשתה הפורים.
את המנגינה הזו, אי אפשר להפסיק: כתבוני לדורות, ולכן חנוכה ופורים לא ייבטלו לעולם. בחנוכה אנחנו ממלאים את העולם באור, ברוחניות, נר מצווה ותורה אור. בחנוכה אנחנו המגדלור העולמי: אור לגויים. בפורים אנחנו מפיצים אהבה בעולם ולעולם, כתודה על נס הצלתנו.
ד"ר גבריאל גרמן זכרייב מייסד יום השחרור וההצלה העולמי, ממשיך לכתוב את מגילת האש לדורות ולהעלות שלהבות במנורת העם היהודי כדי להאיר את פינותיו החשוכות של העולם באור של טוב, אור לגויים.
את נס ההצלה של העם היהודי בימי האש והדם, האימה והזעם ומילוטו מידי המפלצת הנאצית, הוא מציין בדרך יחודית, מבלי להתבוסס ביגון ובזכרונות מייסרים אלא במשלוח מנות אהבה לכל באי עולם, הכרת טובה לכל יושבי תבל שמסרו חייהם להצלת העם היהודי ובהפצת אור של לימוד התורה והפצת מוסרה ומצפונה האלוקי בקרב באי עולם. מפעלו האדיר להנצחת 'יום השחרור וההצלה' בתאריך העברי של יום הניצחון על הנאצים (8-9 במאי) ביום כ"ו בחודש אייר, הוא מנציח בזכרון נס ההצלה, במשלוח מנות של הערכה ותודה לאלו מקרב אומות העולם שלחמו ברעים וברוע והביאו להדברתם, ובמתנות של דעת לאביוני רוח.
אסתר נכתבה לדורות, וד"ר זכרייב ממשיך בכתיבת המגילה המופלאה ולקחיה, בימינו אלו. לא רק בין דפי ספר דברי עמנו מוצב תמרור של ערכים נצחיים, אלא גם על לוח ליבם של מאה עשרים ושבע מדינות, מהודו ועד כוש, ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס. תודה חובקת עולם, אור לגויים.
מר גבריאל גרמן זכרייב בהדלקת הנרות ביום השחרור וההצלה צילום בנימין גינזבורג
