"לא באדם עסקינן אלא במלאך": תלמידי מרן שר התורה זצוק"ל נפרדים • יתמות

השעות עוברות, הימים חולפים, והציבור בכלל, ותלמידיו בפרט טרם מעכלים, מסרבים להשלים, מתקשים להמשיך, חצי שבוע אחרי פטירת מרן שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי זצוק"ל. "כל עם ישראל בארץ ובעולם שרוי כעת ביתמות אדירה עם הסתלקותו של ספר התורה החי, שעלה בסערה השמימה", אומר לנו ח"כ אורי מקלב, נציג דגל התורה בכנסת, מבאי ביתו של מרן זה למעלה מיובל שנים.

ראש מועצת קריית יערים – טלזסטון, יצחק רביץ, מספר ל'חדשות JDN' ו'שחרית' כי "עוד בהיותי נער צעיר לימים, זכיתי להתלוות לאבי הרב אברהם רביץ זצ"ל בביקוריו התכופים אצל מרן שר התורה זצוק"ל. היו אלו ימים סוערים של הקמת 'דגל התורה', ואבי ביקש את ברכתו ועצתו של מרן זצוק"ל לקראת הצעדים הדרמטיים שנעשו. לא אשכח את אותו חול המועד סוכות תשמ"ט, עם חבלי לידתה של התנועה, כאשר נכנסנו לביתו יחד עם עוד רבנים ועסקנים. הבית המה וגעש במהומה רבתי. ואילו הוא ישב בפינתו, למד בריכוז והתמדה כאילו כלום לא קורה סביבו".

"מאז, ועד לימים האחרונים ממש, זכיתי לבקר בבית הגדול שברחוב רשב"ם 23 מאות פעמים, ואת כולם ליוותה אותה תחושה מרוממת של פחד ויראת אלוקים. בכל ביקור מחדש הייתה ההרגשה חוזרת על עצמה, כאילו זהו הביקור הראשון קמי מרן שר התורה. הלב היה מפרפר בחיל ורעדה, והרגליים נקשו ביראה בדרכן על אדמת קודש".

"אין ספור פעמים שאלתי אותו שאלות אישיות וציבוריות. תמיד היה מרים עיניו מהגמרא, מעבד במוחו את השאלה כהרף עין, ומיד משיב בבהירות ובהחלטיות. היה חד כתער, והעביר אל השומע את התחושה שאין מקום לספק. אחרי שמרן הורה, זו היא הדרך ואין בילתה".

"לפני שהתמודדתי לראשות מועצת טלזסטון, ניגשתי שוב קמי הקודש, ושטחתי את הצדדים השונים. מרן כדרכו ענה ללא היסוס, באופן חד משמעי, ואף העניק לי את ברכת הדרך. לאורך כל מערכת הבחירות ראינו בחוש את ברכת הצדיק מלווה אותנו על כל צעד ושעל. אין ספור הזדמנויות כאשר עמדנו בצומת קשה, עלינו אליו לבקש את ברכתו ותמיד התקבלנו בסבר פנים יפות ובלב רחב. הוא היה האב הרוחני שמלווה, מטפח ומעודד את כל בני היישוב כולו".

"כל תושבי קריית יערים אבלים יחד עם כל בית ישראל על השריפה אשר שרף ה'. מי ירפא שברנו, מי יחבוש פצענו, אוי נא לנו אבינו כי חטאנו. ומי ייתן וננוחם בבניין ירושלים וביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן", דברי רביץ.

"רשכבה"ג"

ח"כ מקלב מספר כי "התקשר אלי אמש חבר כנסת אפילו לא מסורתי, שאמר כי בא לנחם אותי, כי הוא מרגיש צורך, לא הכרתי ולא ידעתי, אבל גם הסביבה שלי התחברה, הבנו שיש כאן משהו מיוחד שאי אפשר לבטא".

"קשה לכולנו לתפוס את עוצמתו וגדולתו של רבינו זצוק"ל. כדי להבין את גדולתו המופלאה צריכים להיות בעלי שיעור קומה, תלמידי חכמים ענקי רוח, כדי שנבין מה חסרנו ומה אומרת הסתלקותו של מרן שר התורה מאתנו, דמות פלאית שהיה לה מקום מיוחד. מקטנותו ועד זקנותו, כבר בגיל צעיר מאוד עוד לפני למעלה משמונים שנה כבר ראו כולם את ייחודיותו וגדולתו והבינו לאן יגיע – זו גדולתה של התורה".

"אביו מרן הסטייפלער זי"ע ראה בו גדולות בגיל צעיר מאוד. כל מהותו של רשכבה"ג מרן שר התורה הייתה תורה והלכה, כמין דמויות הענק של צדיקי דורות עברו שקראנו עליהם ועל דמותם התחנכנו – אך הוא היה חיי בתוכנו. זוהי דמות שנשענו עליו כל עם ישראל. כל מהותו הייתה תורה. כל שבילי התורה ועמקותה היו בבן אנוש ויהי לפלא. כל מפגש בביתו היה מלווה בריגוש פנימי עצום. בבואנו אל הקודש הרגשנו משהו רוחני באויר, מקום השראת השכינה".

"כל עם ישראל ראה מה התורה יכולה לעשות לבן אנוש, לאיזה דרגת נקיות ניתן להגיע לאחר עמל ויגיעה. אור פניו קרן תדיר, צניעות לצד יראת חטא שאין דומה לה, דמות הוד נוראת הוד, המטה שכמה לסבול בסבלותם של אחרים, וצרתם לו צר. על אף גדלותו ועוצמתו, רבינו היה יורד לפרטי פרטים בשאלות של פסיקה והכוונה, כולל בשאלות ציבוריות. תשובותיו היו חדות כתער, אבל נוכחותו עטפה אותנו ברוחניותה וכל השאלות שהזמן גרמן כאילו הוסטו הצידה, והשהות במחיצתו גרמה לנו להרגיש רצון עז לדבוק בו, להיות חלק מרבינו, חלק מר' חיים, איש קדוש מרחם, דמות תורנית וצדקנית שהחומריות לא הגיע אליו".

"הדרך, לחיות ולנשום ללא הפסק יום ביומו על פי דקדוקי ההלכה והשו"ע על כל חלקיו, זו היא צוואתו. לא פעם שמעתי כיצד בחלומותיו היה הוגה בתורה אף מתוך תנומה. הוא "הפקיר" את ביתו הצנוע לעם ישראל, ללא כל דרישות, וללא כל טענות. תלונתו היחידה הייתה תמיד שלא נותנים לו ללמוד, כרעב שלא אכל זה ימים.
כעין משה רבינו במדבר היה רבינו משענת לעם ישראל כולו במדבר ההרסני של דורנו. רבים שלחו דרכנו שאלות הכי אישיות, וקבלו לעיתים הכרעות שהאדם הפרטי התקשה לקבל, אך כיון שניכר שתשובתו הגיעה מגדולתו בתורה, קיבלו זאת".

"בשורות אלה גם נזכיר, כי אנשים שהיו רחוקים מאוד מתורה ומצוות קיבלו את מרותו. לא פעם סיפרו לנו אנשים רחוקים כי היו בביתו וקיבלו את עצתו. כך גם קהלים שהופתענו ולא האמנו שהם היו בקשר עם ביתו של הרב. אף אלו שאינם יהודים, חברי כנסת מסיעות לא יהודיות שמעו, ידעו והתעניינו על דמותו המופלאה. כל ראש עיר רצה את ברכתו, כל פוליטיקאי רצה תמיכתו, כי ידע שיש משמעות, וללא רק פוליטית, לברכתו. ברכתו של רשכבה"ג מרן שר התורה פתחה דלתות בכל מקום, אצל כל שר ואצל כל ח"כ. הוא היה 'ממיס' את האנשים הכי קשוחים ומנותקים. ואסיים בזה שגם אנשים שהיו מנותקים לגמרי, ברכתו השפיעה עליהם מאוד. הם הרגישו כי איש מיוחד וגדול לפניהם".

"בכל ויכוח שהיה לנו כאשר היינו מסבירים כי 'כך הורה לנו רבי חיים', כולם קיבלו זאת וכיבדו זאת. הכעסים האישים והפוליטיים, בעלי משמעות כזו או אחרת, היו מתגמדים".

"גם באופן אישי זכינו לקרבה מיוחדת למרן, כבר מאז שחר ילדותנו, קשר של מאור פנים שנמשך שנים רבות. עוד בילדותי, קטן מגיל מצוות, דמותו של רבינו צרובה בזיכרוני. כאשר יצאנו בהפסקות מתלמוד התורה, ראינו את מרן יושב והוגה בתורה כאשר לצידו הצדיק רבי אלעזר טורצ'ין, כשהם שוקדים של ה'שונה הלכות'. דמותו שנחרטה בנו, לעולם לא תשכח", חותם מקלב את דבריו.

"ביום ראשון צעדתי בסך ברחובות השחורים מאדם של העיר בני ברק, אחרי מיטתו של שר התורה והיראה מרן רבינו חיים קנייבסקי זכר צדיק וקדוש לברכה. רבינו לא נשא בשום תואר רשמי. מעולם לא הוכתר לתפקיד רבני. מבחינתנו ציבור שומרי התורה והמצוות וגם אלו שהיו רחוקים, השם היה נטול תואר: רב חיים. די היה בשתי המילים הללו כדי להרעיד את הלבבות.

"הפשטות"

יו"ר סיעת ש"ס בכנסת ח"כ מיכאל מלכיאלי משתף אותנו כי "במהלך הלוויה חשבתי איך הצליח רב חיים שכל ימיו ברח מתארים, התגורר בדירת שתי חדרים ישנה ולמד תורה ללא הפסקה, להשפיע על כל כך הרבה אנשים, מסוגים וגוונים שונים? איך הפך הבית הקטן בקצה רחוב רשב"ם בבני ברק, למוקד עלייה לרגל? יהודים הדורי פנים, פוליטיקאים רבי עוצמה, אנשי עסקים וסתם עמך ישראל. כולם הכירו את הכתובת של הבית הקטן בבני ברק".

"את התשובה לכך ניתן אולי למצוא בעובדה שלמרות שכל דקה הייתה יקרה עבור ר' חיים.  חרף העובדה שהדבר החשוב ביותר בחייו היה לימוד התורה במסירות והתמדה שקשה להבין. ר' חיים פינה כל יום שעה ארוכה לקבלת קהל. בכל יום היה שומע את הצרות של אנשים שבאו לבקש ברכה. צרות רבים מספור היו עוברים אצלו מידי יום. פעם נאנח בצער ואמר: שיש צרות באים לבקש, אבל שוכחים לספר שהישועה הגיעה. קשה להבין איך נפש אנושית יכולה להתמודד עם מספר רב של צרות וקשיים, כמו אלו שהיה הרב שומע כל יום. רק אדם שיש בלבו מידה גדולה מאוד של אהבת ישראל, יכול ומסוגל להכיל את כמות הצער הזו".

"ויש עוד משהו, הפשטות. רק חיים היה מתמיד באופן שאין לו בכלל יכולת השגה. את חיבוריו על התורה חיבר עוד בגיל צעיר מאוד. ביתו היה הפך לבית של עלייה לרגל. אולם מעולם לא זז מהפשטות שלו. הגאונות שלו הייתה בפשטות והפשטות הייתה בגאונות. השילוב הזה ביחד עם אהבת ישראל אין סופית, הפכו את מעונו למוקד משיכה לרבים כל כך בעם ישראל מכל רחבי העולם".

"היה מדהים לראות, כמה אנשים בחברה הישראלית, אפילו כאלו הרחוקים מאוד מעולמה של תורה, חשו נקודת חיבור לר' חיים", מוסיף ח"כ מלכיאלי, "הייתה לנו הזכות לחיות בצלו של האדם הענק, שריד מופלא לדור דעה. יחד עם כל בית ישראל, אנחנו מבכים את פטירתו ואת האבידה הגדולה שאבדנו".

"מלאך"

הרב חיים הורביץ, רב שכונת צהלה בצפון ת"א, ומתלמידי מרן שר התורה, שזכה להכניס אליו המוני מתקרבים למסורת, מספר בהתרגשות ובכאב על רשמיו ממסע ההלוויה. "הייתי שם… הייתי שם בין ההמון הכאוב, בין ההמון השבור, בין מאות אלפי היתומים שצעדו בדממה אחר מיטתו הקדושה של הענק שבענקים, מרן שר התורה רבי חיים קניבסקי זצ"ל".

"וכן, אני כמו כולם מסרב להאמין כי אנו מלווים אותו בדרכו האחרונה, מלווים את רבן של ישראל גאון הגאונים שסדר יומו החל בחצות הלילה והסתיים כשעתיים לפני חצות הלילה, חישבתם נכון – עשרים ושתיים שעות ביממה של לימוד תורה בשקיקה, בשמחה ובחיוך, משל היה זה יומו הראשון. אחר מיטתו של אבינו הגדול, שקיבל את כולם, אבל את כולם, באהבה, בחום ובחיוך ואשר ברכותיו יצאו מפה קדוש ופעלו גדולות ונצורות".

"מנסה לעכל, כי הבית ברחוב רשב"ם 23 כבר אינו כתובת לשפוך שם את הלב, כבר אינו תל תלפיות להיכנס שבורים ולצאת מחוזקים. האמת שכלל וכלל לא באדם עסקינן אלא במלאך… מלאך אלוקים שחי בינותינו 94 שנים. מלאך שמימיו לא התלונן על כאב או על צורך כל שהוא של צמא או רעב. של מלאך שלא פסק פיו הקדוש מלהגות בתורה הקדושה על כל חלקיה ורבדיה. מין מלאך כזה שהיה בדמות אדם, שתמיד כשהרופא היה שואל אותו מה כואב לך (וכאב לו) היה עונה – כואב לי שמפריעים לי ללמוד. דמות אלוקית אפופת שתיקה ומלאת שמחה, עיניו החודרות ומבטו הבלתי יסולא בפז אמר הכל".

"זכורני", הוא משחזר, "מוצאי שבת אחד חורפי שנכנסתי לחדרו הטהור והוא כדרכו עסק בתורה, ניסו לומר לו שאני הגעתי ושיש לי איזושהי בקשה אבל הוא כלל לא שמע, הוא היה אי שם בעליונים, נושם אויר פסגות צח… כמחצית השעה ישבנו שם ודיברנו ורמזנו וניסינו שיבין כי ישנם אנשים אבל הוא היה עמוק עמוק בתוך הלימוד… ואז כשלרגע הרים את עיניו היוקדות מספר הלימוד והביט בי, השתתקתי, משהו בי הרגיש כי אין צורך יותר לבקש או לשאול לשתף או לבכות כי הוא היה שם בשבילי במבט חם אוהב מלבב ומחזק".

"בו"ה (ברכה והצלחה) הוא אמר וזה פעל עולמות, שידד מערכות והביא ישועות. הוא אמר ויהי, צדיק גוזר ובורא עולם מקיים כך זה היה בכל תחום על כל בקשה או פניה. גם כאשר נכנסתי לבקש ברכה לזיווג על בתי היקרה הוא אמר מילה אחת "בקרוב" ואכן כך קרה, חודש ימים לאחר מכן הגענו אליו לשתות "לחיים" עם חתני .
יכלה הגיליון וסיפורי הניסים והמופתים לא יכלו".

"חבר קרוב שלי שציפה שנים רבות לילדים הגיע לרב ושפך את ליבו והרב אמר לו אתה עושה הבדלה על יין? מגיע לך בנים, והגיעו 2 בנים לעולם. מאות אלפי הסיפורים והמופתים עוד ידוברו ויסופרו, אך הרב היה איש גדול וענק מעבר לכל סיפור הוא היה הסיפור בעצמו".

"והסיפור הזה נדם, ואיש המלאך נעלם, ואנו נותרנו יתומים, שבורים והמומים. מה שנותר לנו הקטנים זה לנסות ולצעוד ולו צעד אחד בדרכיו לנסות אולי במעט את החלל למלא בתורה ביראה בתפילה באהבת ישראל שהייתה מנת חלקו. ואולי רק לנסות ולהתחקות אחר מידותיו של איש, שמימיו לא כעס ולא הרים את קולו ולא משנה מה התחולל בתוכו. כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם", חותם הרב הורביץ בכאב.