הידיעה פורסמה בשיתוף עיריית ירושלים
לקראת חג הפסח, חג המצות, התיישבנו לשיחה עם איש ירושלים הרב ישראל גליס – איש שירושלים החרדית והעתיקה בשבילו מונחת על כף היד. ירושלים הוותיקה התאפיינה לפני פסח במאפיות המצות שלה, בהכנות המיוחדות לחג – ובפרט באנשים הענקים וגדולי הרוח שהתגוררו שם. ביקשנו מהרב גליס לשמוע כמה סיפורים ומעשיות על אפיית המצות בירושלים של פעם.
"המאפיות מתחלקות כמובן בין מאפיות מכונה לבין מאפיות יד", מספר הרב גליס. המאפייה הוותיקה ביותר בירושלים היא "מאפיית הלפרין" שהייתה מאפיית מכונה, וממוקמת ב'שטייטעלך' באזור שכונת הכנסת, בתי ברוידא ובתי מונקאטש. בוותק בירושלים, אחריה הייתה מאפיית "מצות יהודה".
"מאפיית הלפרין נקראה "מצות ירושלמי" ואחרי זה הייתה מאפיית "מצות יהודה" שהתחילה בבית משפחת לודמיר בצפת, ואז הם עברו לירושלים", מספר הרב גליס. "המאפייה שלהם הייתה ברחוב בר אילן, ואחרי זה עברו לרחוב בית הדפוס במרכז התעשייה בהר נוף. אלו היו המאפיות מכונה. במאפיות יד היו מספר מקומות בירושלים".
באדיבות: ארכיון איש ירושלים, ישראל גליס
למשפחת ויינברג הייתה מאפיית יד, בשכונת בית ישראל. הייתה גם מאפיית מצות יד למשפחת בידרמן, בגבולות מאה שערים-שכונת התימנים. גליס מונה לנו את רשימת המאפיות הנוספת: "מאפייה נוספת הייתה של משפחת ליכטנשטיין, מאפיית יד ברחוב הלני המלכה מאחורי 'קול ישראל'. באזור רוממה היה מאפיית יד של משפחת גולומב בשותפות עם עוד אנשים".
"החל מחודש אדר היו עוצרים את העבודה במאפיית הלפרין ובמקומם היו נכנסים 'חבורות', קבוצות קבוצות שהזמינו מראש את המאפייה. ה'חבורה' הראשונה, 'משמורת בוקר', התחילה בנץ החמה ועד שעות אחרי הצהריים. כל קבוצה קיבלה את הזמן שלה, אפייה של 18 דקות. וככה מדי שנה התחיל מראש חודש אדר ועד 'מצות מצווה' של ערב פסח", מספר הרב גליס.
"במאפייה היו הרבה תקלות. באחת מהשנים שהייתה תקלה, עמדו בחוץ אנשי ה'חבורות' והיו צריכים לאפות. כולם חיכו לאייזנבך, שהיה מדליק ומכבה את המכונה והכיר כל בורג במכונה. חיכו שיבוא ויתקן. הקבוצה שהייתה בחוץ הייתה מה'חבורה' של הרב פנחס אפשטיין, ראב"ד 'העדה החרדית' שהיה אוכל מצות מכונה. הרב עמד בחוץ עם האנשים שלו עד שיתקנו את המכונה".
באדיבות: ארכיון איש ירושלים, ישראל גליס
"בזמן ההמתנה הגיע גם הרב הראשי לישראל דאז, הרב הרצוג, עם אנשי ה'חבורה' שלו לאפות מצות. תבינו את הסיטואציה, ראש 'העדה החרדית' עם הרב הראשי. הרב הרצוג ניגש והתחיל לדבר בעניני החג, והזכיר גמרא ממסכת תשובות, והרב אפשטיין עשה איזשהי תנועה עם היד שהוא לא מכיר את הגמרא הזאת. הרב הרצוג השיב ש'תעלה הביתה אחרי האפייה ותבדוק', נתן לו את המראה מקום המלא".
"הרב אפשטיין עשה שוב תנועה עם היד ש'אין לי גמרא בבית. עזבתי את העיר העתיקה והשארתי שם את כל הדברים שלי. הערבים שרפו הכול – כולל את הש"ס'. אחרי שנפרדו כל אחד לעניינו ואפיית המצות הסתיימה, הגיעה מונית לבתי מונקאטש שם היה גר הרב פנחס אפשטיין. הנהג הביא ש"ס עם הקדשה מהרב הרצוג".
גליס מספר מה עלה בגורל הש"ס: "רבי פנחס אפשטיין החזיק תקופה את הש"ס אצלו בבית. פעם פגשתי את הנכדה של הרב אפשטיין, וסיפרה שהש"ס נמצא אצלה בבית, בקיבוץ צה"ל. היא סיפרה שהש"ס עבר לאחד מהילדים שלו ומשם אליה הביתה".
באדיבות: ארכיון איש ירושלים, ישראל גליס
בשנים האחרונות לחייו, הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך התחיל לאכול מצות יד. תלמידיו לא הבינו מה זה, ואז התברר שמאחורי זה עומד סיפור מעניין. "לרב היה 'חבורה' קבועה במאפיית הלפרין", מספר גליס, "פעם אחת משהו לא מצא חן בעיניו והוא עבר למאפיית 'מצות יהודה'. לא לקח כמה שעות ובעלי מאפיית הלפרין הגיע לרב אוירבך וסיפר שבגלל שהרב עזה אז יש לו הפסד כספי גדול מאוד".
הרב אוירבך השיב לו שבעקבות כך – "מהיום אני אוכל מצות יד. לא אקנה לא אצלך ולא אצלו". בתחילה אכלו בירושלים רק מצו יד, זה מה שהיה. שנה אחת הגיעו לירושלים מצות מכונה ומאז הקפידו רק על המצות מכונה. "אנשי ירושלים סברו שמצות מכונה זה מהודר יותר", אומר גליס, "עד כדי כך לא רצו להיתקל במצות יד ששנה אחת גם העלו לגג את כל המצות יד שהיה – ושרפו אותם".
עם זאת, הייתה מחלוקת גדולה בין המצות מכונה למצות יד. לפני כמעט 200 שנה הגיע לעולם לראשונה מצות מכונה. לדברי איש ירושלים, "היו כאלו שהגיעו מחו"ל, ולא רצו לשנות ממנהג אבותיהם ואכלו רק מצות יד. פעם אחת הצדיק רבי שלום שבדרון נסע לחו"ל ולקח איתו את המצות יד שהוא אפה. סידרו לו מקום באיזשהו בית והרב שבדרון בדק שהכול נקי לפסח".
באדיבות: ארכיון איש ירושלים, ישראל גליס
"רבי שלום שבדרון הקפיד מאוד שלא להשתמש בכל הפסח – במים שהגיעו מהברזים, מחשש שיהיה שם חמץ. בבית שלו בירושלים היה דוד ענק שמילאו במים, חיממו וכך היה אספקה של מי שתייה ונטילת ידיים לכל החג. בחו"ל הרב יצא לחפש חנות שתמכור לו חבית ענק כדי למלא בה מים. לבסוף הרב לא מצא חבית אחת גדולה אלא שתי דליים, שאב מים, חימם אותם וככה הייתה לו אספקה לכל החג".
"הרב שבדרון ידע שיתארח באיזה מקום בליל הסדר, ככה שהיה לו זמן לשבות וללמוד, להתפלל עם איזה אברך. תוך כדי אמר האברך כי בבניין בו נמצא הרב שבדרון – כל המשפחות יצאו להתארח במקומות אחרים ורק הרב שבדרון ואישה אלמנה שהתגוררה בבניין נשארו. הרב הזדעזע, אז הוא לקח את חבילת המצות, את שתי הדליים מים – ויצא לרחוב לחפש מקום לינה חדש".
"מרוב עייפות חבילת המצות נפלה על הרצפה ונשברה. גם מהדליים נשפכו הרבה מים והיה שם מישהו שכבר הכיר אותו בחו"ל, הרים אותו מהרצפה ואסף אותו עם הרכב לאיזה בית. בעל הבית אמר לו 'ברוך הבא שבאת, אבל דע לך שאצלי בבית לא נכנסים עם החמץ הזה, אתה צריך לאכול את החמץ הזה בחוץ' כשהוא מתכוון לחבילת המצות יד".
באדיבות: ארכיון איש ירושלים, ישראל גליס
בעל הבית אליו הגיע הרב שבדרון, היה נוהג לאכול מצות מכונה בלבד שלשיטתו הן מהדורות יותר. הרב שבדרון לא רצה לאכול את המצות בחוץ, אז לבסוף בעל הבית הסכים לתת לו איזה פינה בבית שם הוא אכל את המצות יד. "הרב שבדרון היה מספר כל שנה את הסיפור הזה, איך המשפחה שלו בשכונת שערי חסד בירושלים, והוא יושב באיזה פינה של יהודי בחו"ל עם המצות יד".
הרב שבדרון נוהג היה לקשור סינר בעת אכילת המצות, כדי שהפירורים לא ייפלו על השולחן ויתרטבו ואז זה ייהפך לחמץ. "גם בחו"ל, בפינה בבית אליו הכניסו אותו, הרב ישב עם הסינר. ככה הוא אכל כזית של ליל הסדר לבדו, כשבעל הבית חושב שהוא אוכל חמץ ושרק המצות מכונה שלו הן המצות הכי מהדורות שיש", מוסיף ומשחזר איש ירושלים את הסיפור שסיפר הרב שבדרון.
סיפור נוסף הוא על הרב מבריסק שהלך באחת השנים למאפיית מצות של בריסק עם הרבה הקפדות, וכשסיים והיה כבר בדרכו חזרה הביתה הגיע מולו יהודי שהתחיל לשאול אותו שאלות, ומה החומרות שהוא עשה במצות. בזכות השאלה של היהודי נזכר לפתע הרב שהיה איזה חומרה שהוא לא עשה באפיית המצות, אז הוא נתן ליהודי את המצות שאפה – וחזר היישר למאפייה לאפות מחדש.
הידיעה פורסמה בשיתוף עיריית ירושלים
באדיבות: ארכיון איש ירושלים, ישראל גליס
כתבה מאד מעניינת, תביאו עוד מהטוב הזה
תודה רבה
מעניין אבל חבל שמלא שגיאות עובדתיות והלכתיות!!