אחרי שנה שלמה בה הצליח גדעון סער להיכנס לפינה צדדית ולהישאר רחוק יחסית מאור הזרקורים, שוב פרץ לפתע האיש למרכז סדר היום והפך למרואיין מבוקש, עם בליץ ראיונות לתקשורת שיותר מעניין לנתח מה לא נאמר בהם מאשר מה שנאמר.
במשך שנה שלמה הצליחו סער ושותפיו להישאר מחוץ לרוב זירות ההיאבקות, מחוץ למשברים ואף רחוק מחיצי הביקורת. בעוד שבמפלגת ימינה לא היה רגע דל, הצליחה תקווה חדשה לשדר אנונימיות ואף שעמום, כאילו השותפות שלה בקואליציה היא הדבר הכי יציב, ברור והכי מובן מאליו.
הנורה האדומה הראשונה נדלקה רק לפני כחודשיים עם פרישתה של עידית סילמן מהקואליציה. בעוד שהרוחות סערו סביב הפרישה וסביב עתידה של ימינה, בעוד שבחלל האוויר התעופפו ספקולציות על זהות הפורש הבא בהנחת יסוד שהוא יבוא משורות ימינה, בלטה מאוד שתיקתו של זאב אלקין, שבפליטת פה של רגע רק אמר שידע מהפרישה מראש ואף עדכן על כך את בנט.
זה היה המעשה הכי לא אופייני לאלקין, אדם כמוהו לא מזהה משבר והולך הלאה כאילו כלום לא קרה. זה מאפיין אולי את בנט אבל לא שועל ממולח כמו הזאב. ולכן כבר אז היה ברור כמעט בוודאות שמשהו מתרחש עם האיש הזה.
כעבור זמן קצר ההערכות הללו קיבלו אישור גם במסדרונות הליכוד, שם נלחש בשקט הסוד: 'תקווה חדשה' עשויה להצטרף לממשלה חלופית, משום שבתרחיש של בחירות הם נמחקים. ההערכות הללו גרמו לטובי המוחות הפוליטיים לנסות ולחשוב איך זה יקרה, לאור השנאה הידועה של סער לנתניהו, ולאור ההתקפות הבלתי נשכחות של אלקין כלפי נתניהו באותו ערב דרמטי בו פרש לפתע מהליכוד וחבר לגדעון סער.
אך לנתניהו ולשותפיו היתה תזה די הגיונית בכל הקשור לסער, והם לחשו אותה בשקט מתוך הבנה שמהלכים אמיתיים מתרחשים רק בחדרים הסגורים, שינוי אמיתי לא מגיע כשמדברים עליו קודם בתקשורת.
פניית פרסה חדה
סביב אלקין עצמו אפשר היה לבנות תאוריה די הגיונית. אדם שהצליח לערוק ממפלגה למפלגה והוכיח שהוא עשוי מהחומר הזה, סביר בהחלט שיעשה זאת שוב כשהמפה תסתדר לו.
הדבר נכון לגבי ח"כ סילמן שערקה עם בנט מחוץ לגוש הימין וכשחזרה בחזרה היא זכתה פתאום לזרי תהילה. זרי הפרחים הללו יהפכו לבדיחה עצובה בעתיד כשהיא תמשיך את דרכה הלאה לאן שישתלם לה, הדבר נכון גם לגבי ח"כ לוי אבקסיס ולעוד רשימה של פוליטיקאים שעשו מהלכים דומים.
אלקין עשוי מהחומר הזה, ולכן אפשר להניח שכשהוא רואה את התהום הפוליטית פעורה למרגלותיו הוא יחשב מסלול מחדש וימצא כבר את הדרך להסביר זאת. בליכוד כמובן שיסרבו לשריין אותו אחרי הבגידה הגדולה, כך שהתרחיש הבא הוא שותפות חדשה כלשהי שתחזיר אותו לימין.
הוא היה יכול בהחלט לנסות לגרור את מפלגת תקווה חדשה כולה לשותפות עם נתניהו, כשההסבר הרשמי לעם ולתקשורת היה שהם בעצם כבר עשו הכל כדי להפיל את נתניהו והוכיחו שגם הצליחו, אבל כרגע נוצר מצב שתומכי הטרור מסכנים את המדינה ושליברמן מסכן את עתידם הכלכלי של האזרחים, לכן הם לא רואים ברירה אלא להגיע למסגרת פוליטית זמנית בה הם נמצאים אמנם בממשלת נתניהו אבל שומרים עליה מבפנים ככח מפלגתי מאוחד שעומד על שלו.
אם נוסיף לזה את המהפך ביחס שניתן לסילמן, סביר להניח שגם תקווה חדשה היתה מתקבלת בחיבוק ענק וחם בקרב רוב תומכי המחנה הלאומי ואפילו בתוך הליכוד שם ישמחו לגלות שלא צריך אפילו לשלם על זה מחיר בתפקידים וג'ובים בתוך המפלגה.
מבלי לדעת בדיוק מה באמת קרה, אפשר להניח כמעט בוודאות שזה היה הכיוון אליו ניסה אלקין ללכת בחודשים האחרונים תחת מעטה השתיקה וההסתרה. אבל הדבר נכון לגבי אלקין בלבד. כי כשמדברים על ראש מפלגתו סער, הסיפור מעט שונה.
יחסיהם של סער ונתניהו ידעו במשך השנים עליות ומורדות אבל בעיקר מורדות. נתניהו מנהל מדיניות מאוד ברורה בליכוד והוא מקרב ומרחיק, משפיל ומרומם את חברי המפלגה בהתאם לאינטרסים שלו. וככל שהח"כ חזק יותר בשטח ונחשב מאיים יותר, כך גוברת כנגדו מגמת החיסולים הממוקדים מצד נתניהו במרכז המפלגה. הליכוד כבר פלטה משורותיה דמויות מיתולוגיות החל מדן מרידור, סילבן שלום, בוגי יעלון, ואחריהם גם גדעון סער. כל מי שתפס מידי הרבה גובה ולא יישר קו או כופף ראש באופן מוחלט, חוסל.
סער יצא מהליכוד מוכה, חבול אבל בעיקר טראומתי. ההתנהגות שלו בבחירות האחרונות ובהקמת הממשלה הנוכחית שידרה מסר שהוא לא יישב עם נתניהו יותר בשום צורה ובשום קונסטלציה, גם אם הוא יימחק מהמערכת הפוליטית וייאלץ להתפרנס ממריחת ביצים על בורקסים בקונדיטוריה השכונתית. גם בליכוד כבר לא יקבלו אותו בחזרה בשום צורה ולכן ברור שגם הוא יחפש מסגרת אחרת.
סער לא עשוי מהחומר של אלקין וסילמן והוא כבר יתקשה מאוד להסביר מהלך של חזרה לשותפות עם הליכוד. אבל בליכוד לא אמרו נואש ושידרו שגם על סער יש מה לדבר. בליכוד לא דיברו שטויות, יכול להיות היגיון מסוים בכך שסער יסכים להטות אוזן ולפחות להקשיב, במצב החדש שנוצר.
חוק ללא תקנה
כשסער קידש את מלחמתו בנתניהו, הוא השתמש בעיקר בטיעון מרכזי אחד, והוא: שאי אפשר להקים ממשלה עם נאשם בפלילים. תיקי האלפים שהשתוללו נגד נתניהו העניקו רוח גבית לסער, שדבריו מצאו מסילות ללבבם של ליכודניקים רבים.
כעת, כבר כמה שבועות ברציפות שהאמת על משפטי נתניהו הולכת ומתבהרת, בעיקר בתיק 4000 שנחשב לתיק המרכזי משום שרק שם היה חשד לעבירת שוחד. בימים הללו עורכים פרקליטי נתניהו חקירה נגדית לעד המדינה שלמה פילבר ובכל יום שעובר, נפערים עוד סדקים בתיק הבעייתי שמתגלה כתפור היטב מראש.
הפרקליטות לא צפויה להתקפל כל כך מהר ונתניהו לא אמור לצאת זכאי וצח כשלג, אבל המגמה עכשיו יותר ברורה. כל מה שקורה עכשיו באולם בית המשפט מתועד, מוקלט ונשמר ועומד להפוך לקמפיין הבא של הליכוד. עכשיו כבר יותר קשה לקרוא לנתניהו נאשם בפלילים, הטיעון הזה הופך להיות חלש מאוד.
אבל עוד לפני קמפיין הבחירות, יכולים בליכוד לעשות שימוש נוסף בחומרים הללו ולערום אותם לרגלי סער, כסולם נוח ויעיל לירידה מהעץ. סער כבר לא יוכל לזעוק על ממשלת נאשם בפלילים והוא יוכל לומר: לשמחתנו האישומים לא נוראים כל כך ואם נצרף לזה את טובת המדינה, אולי כבר יש על מה לדבר.
אפשר גם להעריך שבליכוד בנו לסער חבילה מושלמת, רק שיבוא. בחבילה כזאת יכול להיות תפקיד ראש ממשלה חלופי עם סמכויות ובהסכם דומה לממשלה הנוכחית בה לנתניהו לא תהיה סמכות לפטר את סער ואם הוא זה שמפיל את הממשלה, סער נהיה ראש ממשלת המעבר. נוסיף לזה תפקידים נחשקים כמו שר החוץ בחלק הראשון של הקדנציה עבור סער, אלקין יהיה יו"ר הכנסת ובני בגין יו"ר ועדת הכספים. החבילה הנוצצת הזאת תוצב מול האופציה השניה של התרסקות בבחירות וסתימת הגולל על תקוה חדשה כולה, וכך אפשר להבין מדוע בליכוד חשבו שממשלה עם סער הפכה פתאום להיות משהו ריאלי.
התיאוריה הזאת היתה נכונה לכל אורך החודשיים האחרונים. סביר מאוד להניח שלפחות חלק מהמתואר כאן עלה על השולחן ונכתב על דפי המסרים שהחליפו ידיים בין הלשכות. אבל השבוע קרה משהו חדש שקצת משנה את התמונה ומציב בעיקר סימני שאלה, שבשלב זה הם עדיין אינם פתורים.
ביום שני השבוע, הוצב על סדר יומה של המליאה חוק תקנות חירום ביו"ש, הצעת חוק שהגישה תקווה חדשה ומטרתה הארכת תקנות החירום המאפשרות התנהלות תקינה בשטחים שמעבר לקו הירוק כאשר החוק הישראלי הרגיל לא חל שם. כחלק מהמגמה הברורה באופוזיציה להפיל כל חוק של הממשלה מבלי קשר למהותו, במטרה לזרז את הפלת הממשלה, התנגדה האופוזיציה גם לחוק זה.
מצד שני התקשה הקואליציה להעביר אותו בגלל התנגדות של רע"מ לחוק המנציח את הכיבוש, וכך ברגע האחרון ירד החוק מסדר היום ונדחה לשבוע הבא. באופן מפתיע, נקט סער בקו נוקשה והצהיר כי החוק הזה הוא קו אדום והוא יתעקש עליו גם במחיר פירוק הקואליציה.
יום למחרת כבר נחשף ב'חדשות 12' כי אלקין מנהל מגעים עם הליכוד ובודק הצטרפות של תקווה חדשה לממשלה כלשהי עם נתניהו. בקואליציה שרר בלבול, איש לא התכונן לכך שדווקא סער יציב פתאום את הקושי הגדול ביותר ויאיים כך על הממשלה ולכן לא יודעים עד לרגע זה מאיזה כיוון להתייחס לכך בכלל.
לפיד מצידו ניסה לשגר אופטימיות ואמר כי החוק יעבור ויימצא הפתרון למשבר הזה. מצד שני, סער לא משאיר מקום לספק והוא ממשיך בקו התקיף. ביום רביעי כשגברה חרושת השמועות, נדרש סער ע"י הקואליציה לצאת לתקשורת ולהכחיש את הדברים ואכן כך הוא עשה. סער שבר שתיקה יחסית וחזר למרכז סדר היום עם בליץ ראיונות בהם הצהיר כי אין ולא יהיה שום משא ומתן בין תקווה חדשה לליכוד. אבל בין השורות אפשר היה לשמוע גם את מה שלא נאמר. סער סירב להתחייב שלא יישב לעולם בשום ממשלה עם נתניהו ורק אמר כי "דעתי ידועה ולא השתנתה".
באותה נשימה ממש הבהיר גם סער שחוק תקנות יו"ש לא פתוח לשום פשרה ומי שיתנגד לו בקואליציה ומחוצה לה זה סימן שהוא לא חפץ בהמשך קיומה של הממשלה, כלשונו, כשהכוונה כמובן לרע"מ.
משחק מסוכן
במסדרונות הכנסת שורר בעיקר בלבול. בשלב הזה אף אחד לא מצליח באמת להבין מה הולך כאן ולאן סער חותר, האם הדיווחים על מגעים בין אלקין לליכוד הם ספין ואם כן את מי הוא משרת. אולם לכולם ברור שאם זה כבר יצא לתקשורת וכולם מדברים על זה, זה סימן שגם אם היה משהו, עכשיו הוא כבר בוודאי לא רלוונטי יותר.
על פי תרחיש אחד, המגעים עם הליכוד אכן התקיימו אבל הואיל וסער מתחיל להערים קשיים על חייה של הקואליציה, אזי מישהו מחברי הקואליציה דאג להדליף על המגעים הללו כדי לסכל אותם ולהזכיר לסער שאין לו באמת לאן ללכת, אז כדאי שיתחיל להתפשר.
תרחיש אחר אומר, שמי שהדליף על המגעים זה מישהו מתקווה חדשה עצמה. על פי התאוריה הזאת, אכן התקיימו מגעים לאורך החודשים האחרונים וסער אכן חכך בדעתו והסכים לשקול את הטיעונים שפורטו לעיל. אלא שבשבוע האחרון הסתיימו המגעים בלא כלום, יתכן שסער עדיין לא מסוגל נפשית לחזור לנתניהו למרות הטיעונים ההגיוניים, יתכן גם שהצעת המחיר שהוצעה לו לא נראתה כדאית ביחס לתמורה ולהשפלה, בכל מקרה המגעים הללו הסתיימו איכשהו סופית.
ואם הם הסתיימו, הרי שאפשר גם לעשות בהם שימוש כקלף מיקוח מול הקואליציה. ברגע שבנט יבין שסער מסוגל לקום וללכת עם כל המפלגה שלו אחריו, הוא יתחיל להילחץ, כי אם מישהו מתקווה חדשה מפרק את הממשלה, לפיד נכנס לתפקיד ראשות ממשלת המעבר.
סער רוצה להעביר את חוק תקנות יו"ש ויהי מה. הוא הביט סביבו בשבועות האחרונים והבין איך הקואליציה הזאת עובדת. הוא הבין שפנקס הצ'קים פתוח והיד רושמת וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול. ככה זה עבד עם רע"מ כשהרעידו את האדמה מתחת לרגלי לפיד, אז למה שזה לא יעבוד אם הוא זה שירעיד את הקרקע מתחת לרגלי בנט?
אחרי שכבר אפסו הסיכויים להסדר עם הליכוד, אלקין יכול לפחות לנצל את הסיטואציה ולעשות לבנט את מה שעבאס וזועבי עשו ללפיד. גם הוא יכול להבהיר ששום דבר לא מובן מאליו ואם לא יתחשבו באינטרסים שלו, הוא יכול לקום וללכת ויש לו לאן. אם כבר ממשלה סחטנית אז עד הסוף, למה שאחרים יהנו והוא לא?
הרווח המשני הוא שהם ממשיכים לשדר לליכוד שעדיין יש על מה לדבר. גם אחרי שהמגעים קרסו, הם מעבירים מסר שאפשר עוד לדבר אם באמת תיקלע הקואליציה למשבר.
אם התאוריה הזאת נכונה, הרי שמדובר במשחק מאוד מסוכן של סער ואלקין. הם הולכים על הקצה ועלולים להפסיד הכל. אם הם יתעקשו על החוק ויגרמו לפירוק הממשלה, ישראל תצא לבחירות שעלולות למחוק את תקווה חדשה. הם ינסו לחזור למגעים מול הליכוד אבל אז הצעת המחיר שיקבלו תהיה נמוכה בהרבה, נתניהו יעדיף בחירות שאולי יחזירו אותו לשלטון מלא אז למה לו לשלם מחיר כבד כדי למנוע אותן.
המהלך שלהם יצליח רק אם בנט אכן ייצא מגדרו וישלם הרבה למי שצריך כדי שחוק יו"ש יעבור בתמיכת קואליציה. סער ייצא מנצח ויחזק את הקלפים שלו בתוך הממשלה ואף מחוצה לה. כך שמבין התרחישים השונים ולמרות הבלבול, זה נראה התרחיש הריאלי ביותר.
סער לא רוצה לחזור לשבת עם נתניהו סביב אותו שולחן אבל בסיטואציה החדשה אולי לא יהיה לו מנוס מלמצוא את הנתיב לשם. בינתיים הוא מחזק את כוחו ולוקח הימור מסוכן מאוד.
המבחן יהיה ביום שני הקרוב כשהחוק יעלה שוב למליאה. בקואליציה מדברים כבר בקול על כך שבפעם הראשונה יש איום אמיתי על חייה של הקואליציה ולא מדובר פה בעוד פורש או עריק. סער נראה נחוש ללכת על זה עד הסוף ואם הוא אכן ימשיך כך, נצטרך להמתין ליום שני בלילה כדי לראות האם מסתתר כאן מהלך פוליטי חדש ומפתיע או שאנו צפויים לראות התרסקות מפוארת של תקווה חדשה אל תוך עצמה.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
