טורו הקבוע של הרב יוסף יצחק חיטריק בשבועון 'כפר חב"ד', המתייחס רבות לענייני הנהגה חסידית, נגע בשבוע שעבר בנושא המעורבות של הגברים במתרחש במטבח, וליתר דיוק: האברכים שמבשלים, גם מנות גורמה.
הרב מנחם ברוד, נענה לאתגר בו מסיים תמיד הרב חיטריק את טורו "ומה דעתכם?", ומגיב בטור משלו: "כשהמשפיע מבשל טשולנט": "הרעיון הבסיסי נכון וחשוב, אך כיום נדרשת חלוקת נטל אחרת. אין לזה שום קשר לרמה החסידית ולמידת ההתעלות הרוחנית", הוא טוען.
הרבב חיטריק כותב בתוך טור ארוך העוסק בהתנערות מאכילה מיותרת ותאוותנית: "חוששני מאוד מתגובות נועזות, מנשות ישראל הקדושות, שמא לא יבינו את שייאמר בשורות הבאות, אך אומר את אשר על ליבי. אכן חייב כל בעל להיות שותף מלא בכל הקשור בצורכי ביתו, ולעזור בכל המצטרך ונדרש. אך קיים גם קו המפריד בין עזרה ושותפות לבין התערבות בנושאים השייכים לעקרת הבית".
"יש הבדל בין חסיד העוזר לאשתו בקניות במכולת וכדומה, כי לא מתאפשר לה הדבר בגין טרדות הבית המונעות ממנה לערוך את הקניות, לבין מי שדרכו בקודש להתעסק ולהתערב בצורכי הבית, לדוגמה המעורבות במטבח ובבישולים, ובהחלטות הגורליות – מה יוגש לארוחת ערב. כך דרכם של גלגולי דברים. הראשון עושה את הפרצה, השני רק ממשיך דרכו, השלישי חושב כי זו הנהגה מתאימה, והרביעי – כבר סובר כי זה יסוד היסודות של תורת והנהגת החסידות".
הרב מנחם ברוד הגיב: "יש בתים שבהם הבעל אינו חוצה את סף המטבח. ברור לכול שזו ממלכתה הבלעדית של עקרת הבית, והכניסה לזרים (היינו גברים) אסורה. יש בעלים שאפילו הכנת חביתה היא מחוץ לתחום בעבורם. ויש בתים שבהם התמונה הפוכה – הבעל הוא המבשל והמכין את סעודות השבת והחג. אני מכיר כמה וכמה כאלה, ובהם משפיעים ידועים, חסידים בלב ונפש, יהודים השקועים במאמרי חסידות ומתפללים באריכות. משפיע ידוע בכפר חב"ד לא היה מתבייש לגלות שהוא מכין את הצ'ולנט בביתו לכבוד שבת קודש, ועם זה הכול הכירוהו כמי שהוויות העולם הן ממנו והלאה. הוא לא ראה בזה סתירה".
"בתווך יש משפחות שבהן אומנם האישה היא המנהלת את המטבח, אבל גם הבעל יודע לחגור סינר ולהושיט יד לעזרה, ואיננו רואה בזה פגיעה בכבודו ובקדושתו. בבית כזה האישה מתייעצת לפעמים עם בעלה על התפריט, והוא אינו עושה פרצוף של מלאך אלא – שומו שמיים! – מחווה דעה. ההבדלים האלה כבר אינם קשורים לחסידישקייט ולמדרגות בעבודת ה'. יש גברים שבעבורם גם טיפול בתינוק שייך לתחומה הבלעדי של האישה, וברור להם ש"היא תקום". וכי זה עושה אותם חסידים גדולים יותר?".
"כנ"ל לגבי ריקון פח האשפה, שטיפת כלים וניקיון הבית. יש בתים שבהם הבעל לעולם לא ירוקן את הפח. לעיתים האישה היא שאינה מסכימה שבעלה יעשה זאת. כך התחנכה, וזו צורת הראייה שאימצה בחייה. האם זה מעיד על היותו של הבית הזה חסידי יותר מבית שבו הבעל אינו רואה שום פחיתות כבוד בריקון הפח?".
הוא מספר: "הייתי עד למקרה שבו נוצרו חיכוכים בין בני זוג טרי בשאלות האלה. האישה והבעל גדלו בבתים שונים לחלוטין בדפוסי חיים אלה, וכאשר האישה העזה לבקש מבעלה לעזור לה בשטיפת הרצפות, הוא נעלב עד עמקי נשמתו וראה בכך פגיעה אנושה במעמדו הרם. למזלו הטוב החליט להתייעץ עם אחד מחשובי רבני אנ"ש. כששמע הרב במה העניין, הזמין את הבעל אליו ביום מסוים ובשעה מסוימת. בבואו לבית הרב מצא האברך את הרב הנכבד עסוק ב…גריפת המים מהרצפה. הרב ביקש ממנו להמתין כמה דקות, ובינתיים האברך הצעיר כבר קיבל את התשובה".
"אם בעבר 'התפקידים המסורתיים' של גברים ונשים היו ברורים וחתוכים למדי, בימינו השותפות בין בני הזוג גדולה הרבה יותר. אולי זה נובע מהעובדה שבימינו כמעט כל הנשים עובדות לפרנסתן, וממילא נדרשת חלוקת נטל אחרת. אין לזה שום קשר לרמה החסידית ולמידת ההתעלות הרוחנית. עובדה היא שיש גברים שלעולם לא יטגנו חביתה ולא ירוקנו את הפח, אבל יושיטו יד בחדווה פעם ופעמיים לעבר מגש הגלידות. אומנם הם לא ידברו על מתכונים, אבל ינהלו שיחה ערה מאוד על מכוניות ועל מצב הבורסה. ולהפך, יש בעל שיתעניין אצל חברו אם יש לו מתכון טוב לצלי לכבוד החג, כי זו משימה שעליו לעשות, אבל כל עולמו הפנימי סובב סביב ענייני חסידות ועבודת ה'".
חילופי הדברים שהובאו בין דפי השבועון הרשמי של חסידות חב"ד, 'כפר חב"ד', עוררו פולמוס בקרב החסידים ורבים הביעו את דעתם – בעד, או נגד.




















