אוקראינה 2? ביקור של פוליטיקאית אחת עשוי להצית את המלחמה הבאה • צפו

אימון של צבא סין בים סין הדרומי

יו"ר בית הנבחרים האמריקאי ננסי פלוסי נחתה השבוע בטאיפיי בירת טאיוואן ועוררה מהומה בין לאומית. לא ממש ברור מה מטרת הביקור שלה, בהתחשב בכך שיש לה אפס השפעה על מדיניות החוץ האמריקאית,  ולמעשה התוצאה היחידה היא התלהטות היחסים, המתוחים גם כך, בין ארצות הברית לסין.

נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, שלא ממש התלהב מהביקור המתוקשר של פלוסי, ניסה להרגיע את הלהבות מבעוד מועד ושוחח עם נשיא סין שי ג'ינפינג על הנושא. "הוא הבהיר כי הקונגרס הוא זרוע עצמאית של הממשלה, וננסי פלוסי מקבלת את החלטותיה בעצמה לגבי נסיעותיה מעבר לים", אמר אחרי השיחה דובר המל"ל האמריקאי ג'ון קירבי. "הביקור מבחינתנו אינו משנה דבר לגבי המדיניות שלנו כלפי סין", הוא הוסיף.

פלוסי מצידה הגיעה לטייוואן עם מסר ברור לסין, ואמרה שהמחויבות של ארה"ב לטייוואן דמוקרטית חשובה מאי פעם. "ביקורה של משלחת הקונגרס שלנו בטייוואן מכבד את המחויבות הבלתי מעורערת של אמריקה לתמוך בדמוקרטיה התוססת של טייוואן", אמרה פלוסי בהצהרה זמן קצר לאחר הנחיתה. "הסולידריות של אמריקה עם 23 מיליון תושבי טייוואן חשובה היום מתמיד, שכן העולם עומד בפני בחירה בין אוטוקרטיה לדמוקרטיה".

מלחמה על סין

אז מה זה בעצם טאיוואן? נתחיל מהשם, שזה סיפור בפני עצמו. המדינה נקראת טאיוואן או הרפובליקה הסינית, והיא מדינה הכוללת את האי טאיוואן שלחופי מחוז פוג'יין של סין, וכן את קבוצות האיים פנגו, ג'ינמן ומאטסו. בעבר כללה הרפובליקה הסינית את מרבית סין היבשתית.

המדינה מכונה גם "סין הלאומית", "טאיפּיי הסינית" ו"טאיוואן", כדי להבדילה מהרפובליקה העממית של סין, השולטת כיום בסין היבשתית, בהונג קונג, במקאו, באי האינאן ובאיים נוספים, ומוכרת בדרך כלל כ"סין העממית" או פשוט כ"סין".

טאיוואן וסין טוענת כל אחת לריבונות על סין כולה והן אינן מכירות זו בזו, אם כי יש ביניהן קשרי מסחר. "הרפובליקה העממית של סין" (כלומר סין המוכרת) מחרימה כל מדינה שמכירה ב"רפובליקה הסינית" (כלומר טאיוואן).

טאיוואן הוכרה כ"רפובליקה של סין" עד שנות ה-70 על ידי עשרות רבות של מדינות. במהלך השנים, עקב לחץ מצד סין שהתפתחה למעצמה כלכלית, ניתקו כ-120 מדינות את היחסים הדיפלומטיים עם טאיוואן, מרביתן בין השנים 1964 ל־1990. כיום נותרו רק 15 מדינות המקיימות יחסים דיפלומטיים מלאים עם טאיוואן.

טאיוואן הוקמה בשנת 1912 לאחר נפילת שושלת צ'ינג במהפכת שינהאי, שהחלה בהתקוממות ווצ'אנג. בשנת 1928 החל צ'יאנג קאי שק, במערכה צבאית לאיחוד הרפובליקה תחת שלטון אחד. שלו היו שותפים גם גורמים קומניסטיים. צ'יאנג אמנם הצליח להשתלט על סין. אולם, היה עימות פנימי מתמשך בין הצבא הסיני ברשותו, לבין המפלגה הקומניסטית הסינית, תוך כדי שבשנת 1937 פרצה מלחמת סין–יפן השנייה. שהפכה מהר מאוד לחלק ממלחמת העולם השנייה. מהר מאוד הבינו הסינים כי עליהם להתאחד כנגד האויב היפני. על כן, הוזנח העימות הפנימי בין שתי המפלגות.

בשנת 1945, נגמרה מלחמת העולם השנייה, ועמה גם מלחמת סין-יפן השנייה. לאחר גמר המלחמה חזרו שתי המפלגות לעימותים, שהתדרדרו לכדי מלחמת אזרחים שהסתיימה בשנת 1949, ובהשתלטות הצבא הקומונסטי על כל שטחי סין היבשתית, ברחו חברי מפלגת קוומינטנג לאי טאיוואן והקימו בה ממשלה חדשה, בראשות צ'יאנג קאי שק, שהצטמצמה לאי טאיוואן לאיים הסמוכים לו. כל אחת משתי המדינות שנוצרו התעקשה שהיא הרפובליקה הסינית המקורית.

לאחר מלחמת האחים בסין, והקמתה של טאיוואן בתור מדינת איים נפרדת, טאיוואן החלה להתנהג כמדינה נפרדת, אך עם זאת עדיין לא הכריזה עצמאות. מדינות רבות בעולם החלו להכיר בטאיוואן, אך עם זאת הייתה התנגדות רבה מצד הרפובליקה העממית של סין, שעדיין מגדירה רשמית את האי טאיוואן כאחד מ-32 מחוזותיה. החל משנת 1971 חלה נסיגה וטאיוואן איבדה את מקומה באו"ם לטובת סין, כשמדינות רבות העבירו את הכרתן במדינה.

התלהטות הרוחות

באוקטובר 2021 פלשו 38 מטוסי קרב סיניים למרחב האווירי של טאיוואן במהלך ציון יום השנה להקמת הרפובליקה על ידי הסינים. טאיוואן הזניקה מטוסי קרב ופרסה מערכות טילים.

לאחרונה ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג’ונסון, אמר שמה שמתרחש באוקראינה "נשמע בטייוואן". עוד לפני כן מזכיר המדינה של האמריקאי אנתוני בלינקן התייחס להשוואה בין בביקור באוסטרליה החודש. "אחרים צופים בנו כדי לראות איך נגיב", אמר בלינקן בלי לפרט למי הכוונה. גם נשיאת טייוואן עצמה צאי אינג-וון התייחסה לדמיון בין הסיטואציות כשאמרה שהיא יכולה להזדהות עם אוקראינה בשל הניסיון של האי "באיומים צבאים והפחדות מצד סין". נשיאת טייוואן אף הורתה להגביר את הדריכות בצבא מחשש להתערבות חיצונית נגד האי.

טאיוואן התכוננה לפלישה מאז שנות ה-50, וככזו יש לה מנגנון מודיעיני מוצק, כוחות מאומנים, שפע ציוד צבאי מודרני ואמצעי הגנה אדירים לאורך כל אזור נחיתה אפשרי. בשל השטח ההררי, חיילי צבא סין יתמודדו עם כוח אש אדיר מעמדות הגנה מבוצרות.

טאיוואן מיצבה את עצמה לצד המערב, ובמיוחד ארצות הברית, שמצדה לא מקיימת יחסים דיפלומטיים רשמיים עם האי מאז 1979, אז חידשה את יחסיה הרשמיים עם סין תחת הנהגתו של הנשיא ג'ימי קרטר. כתוצאה מכך, נאלצה ארצות הברית לחתוך את הקשרים עם טייוואן ולסגור את השגרירות בטייפה. עם זאת, היא מגדירה את האי הריבוני "שותף". ארצות הברית גם מוכרת נשק ל טאיוואן וקשרי הסחר בין שתי האומות הם חזקים.

המטרה של אסטרטגיית העמימות האמריקאית היא לרסן את שני הצדדים – לרפות את ידיה של בייג'ין מפני ניסיון תקיפה של טאיוואן, ומנגד להבטיח שטאיוואן לא תכריז על עצמאות מלאה מסין, מה שיגרה את סין לפעולה נגדה. בשני העשורים האחרונים, סין מגדילה את יכולותיה הצבאיות גם כדי שבעתיד תוכל להשתלט על טייוואן ולמנוע מעורבות האמריקנית.

חוקרי המכון למחקרי ביטחון לאומי ד"ר עודד ערן ואלכסנדר פבזנר מציינים כי "מבחינת סין, טאיוואן היא אינטרס ליבה, פרק לא פתור ממלחמת האזרחים, המהווה פגיעה בריבונות סין ובשלמותה ויעד לאיחוד מחדש, בדרכי שלום אם אפשר, ובכוח אם צריך. במיקומה הגיאוגרפי חולשת טאיוואן על נתיבי השייט האסטרטגיים בין ים סין הדרומי והמזרחי, ובין סין לאוקיאנוס ההודי. מבחינת ארה״ב, ביטחון טאיוואן הדמוקרטית הוא מבחן למחויבותה לבעלות בריתה ונכס חשוב בתחרות האסטרטגית בין סין לארצות הברית, בייחוד במרחב האינדו-פסיפי".

השתיקה הישראלית

בין טאיוואן ומדינת ישראל לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים לאור מעמדה הבינלאומי של טאיוואן, אם כי שתי המדינות מקיימות יחסים כלכליים ומסחריים, ולישראל יש משרד ייצוגי בטאיוואן, שנפתח בשנת 1993.  בחודש מאי 1993 נפתח בתל אביב-יפו "משרד הכלכלה והסחר של טאיפיי" ובחודש אוגוסט של אותה השנה פתחה ישראל בטאיפיי את "משרד הכלכלה והסחר של ישראל", ובכך קיבלו יחסי המסחר בין שתי המדינות גושפנקה. היחסים הבלתי-רשמיים בין שתי המדינות מתבטאים בעיקר בתחום המדע, המסחר והתעשייה.

מבחינת ישראל – משברים קודמים במשולש סין-טאיוואן-ארה"ב חידדו את ראייתה של ארה"ב את סין כאויב צבאי אפשרי, וגררו מתחים ומשברים בין ארה"ב לישראל על ייצוא בטחוני לסין. התחממות נוספת בציר הזה עלולה להגביר עוד יותר את רגישות ארה"ב ליחסי ישראל-סין, הגם שכשני עשורים אינם כוללים ייצוא ביטחוני מישראל לסין.