התכנית הכלכלית של נתניהו והבעיה של אבידר לגוש השמאל / יוסף טיקוצ'ינסקי

1.
להיות כדי לא לחדול:
התכנית הכלכלית שהציג נתניהו לא בהכרח מעשית, אבל את מטרתה היא כבר השיגה

מערכת הבחירות הארוכה הגיעה השבוע לקו סיום הרבע הראשון שלה, שלושה חודשים נותרו עד לפתיחת הקלפיות, וזה השלב בו מנסות המפלגות להתייצב באופן כלשהו על קו הזינוק ולירות לפחות את יריית הפתיחה למערכה עצמה.

מי שעשו זאת השבוע היו שתיים וחצי המפלגות הגדולות, הליכוד, יש עתיד ולצידם גנץ וסער שמנסים עדיין להילחם על כך שהחיבור ביניהם לא יהיה שלם הקטן בהרבה מסך חלקיו. נתניהו הציג השבוע תכנית כלכלית נרחבת אותה הוא מתכוון להציב בראש קמפיין הבחירות שלו, יש עתיד קיימה אירוע חגיגי ענק להשקת הקמפיין וגם גנץ וסער קיימו מסיבת עיתונאים לקראת היציאה לדרך.

גנץ וסער נפנפו כמובן בשני החוקים הפרסונליים, חוק הגבלת כהונה וחוק המונע הרכבת ממשלה מנאשם בפלילים, כמטרה ראשונה בה הם מתכוונים לעסוק אם הם יחזרו לכנסת. לפיד אימץ גם כן את הנרטיב והזכיר בנאומו החגיגי שהמטרות הללו כמעט הושגו ולכן חשוב שתהיה להם הפעם ממשלה חזקה יותר כדי שניתן יהיה לעשות זאת הפעם באופן סופי.

בליכוד לא הכריזו רשמית על פתיחת הקמפיין, אבל מה שנתניהו עשה השבוע כבר לימד על כוונותיו בהמשך. המפלגה עסוקה כרגע בפריימריז שיתקיימו ביום רביעי הקרוב ובמלחמות העולם הקבועות הנלוות לאירוע רווי היצרים והאינטריגות. נתניהו עצמו למרות שאינו מתמודד בפריימריז ומקומו מובטח, עוסק רבות בנעשה ובאופן בו הוא מקדם את אנשיו לצמרת הרשימה. בתוך כל זאת, הוא התפנה להציג לתקשורת את מה שיהיה ככל הנראה הנושא המרכזי של קמפיין המפלגה בשלושת החודשים הקרובים.

הקמפיינים של נתניהו בכל הסבבים הקודמים היו דומים מאוד, כמעט זהים זה לזה. הוא נפנף באיום האיראני, חילק את המפה הפוליטית לימין ושמאל, דאג לארגן את כל יריביו לתוך משבצת של שמאל חלש והקפיד במיוחד לבנות גוש ימין שימנע קודם כל מהגוש שכנגדו להקים ממשלה, גם אם התוצאה תהיה תיקו וסבב בחירות נוסף.

כעת מוקדם להעריך איך ייראה בדיוק הקמפיין, אבל על פי הסימנים שהוא משגר כעת לאוויר, הפעם זה יהיה מעט שונה, נתניהו צפוי לעסוק פחות בשאלות של ימין ושמאל ולהתמקד בעיקר בנושא הכלכלי, ביוקר המחיה ובהתנהלות של ליברמן ולפיד בכל הקשור לניהול קופת המדינה וההשפעה שלהם על כיסם של אזרחי ישראל.

נכון, נתניהו לא המציא את השיטה. בנט עשה זאת לפניו, הקדיש לא מעט אנרגיה בסיסמאות כמו "לא פרנסה? לא מעניין", וניסה לגעת בליבם של האזרחים, מתוך הנחה שהם יאהבו יותר לשמוע על החיים עצמם מאשר על איום איראני או תאוריות של ימין ושמאל. ההצהרה של נתניהו השבוע הזכירה את ההצהרה בה הציג בנט את תכנית סינגפור, תכנית תאורטית חסרת אחיזה במציאות שהתבררה מאוחר יותר גם כמועתקת ממישהו אחר שגם תבע עליה זכויות יוצרים.

למעשה, אם נבחן את תכנית נתניהו בעיניים מעשיות של מהות ולא פופוליזם, נגלה שגם התכנית הזאת לא לחלוטין מעשית, ובנוסף היא מלאה בעיקר ברעיונות אליהם הוא עצמו התנגד נחרצות בעבר. גם השאיפה להוריד את מחיר הדיור והדלק אינה מעשית, יוקר המחיה בישראל האמיר לגבהים מחרידים לא רק בשנה האחרונה אלא לאורך כל השנים האחרונות, מחירי הדיור קפצו לגבהים בלתי נתפסים כבר לפני כמה שנים ולכן אין לצפות שדווקא תכנית נתניהו היא זו שתחולל פתאום את הקסם.

אלו שישבו בשנה האחרונה על הברזים של קופת המדינה, לא התנהלו נכון ורק החמירו את המצב, אבל באופן אמיתי גם להם אין יותר מידי מה לעשות. כך שיוקר המחיה הוא נושא כאוב שלא תלוי בממשלה כזו או אחרת, לאף אחד אין יכולת להחזיר את הגלגל אחורה והשאלה היא רק מי יצליח יותר טוב לרכך מעט את מה שאפשר.

משכך, הקמפיינים שעוסקים ביוקר המחיה עושים זאת בעיקר בהיבט הפופוליסטי, הפוליטי וההצהרתי. וזה בדיוק מה שעשה נתניהו השבוע כשהציג בחלון הראווה שלו הצהרות ורעיונות ממוחזרים, למרות שידע בבירור שמהר מאוד יישלפו כל קטעי הארכיון בהם הוא נשמע אומר את ההיפך הגמור ואף מתנגד לחלק מהרעיונות שהציע כעת. הוא ידע היטב שההצהרות שלו נועדו לאוזניים הנכונות, אף אחד לא יחליט להפסיק לתמוך בנתניהו רק בגלל קטעי הארכיון הללו, מצד שני ההבטחות שנשמעות כל כך יפות בנקודת הזמן הזאת, יכולות בכל זאת להשיג את מטרתן ולשמור על כך שהליכוד לא יפסיד אף קול בקלפי.

אחת החוזקות הבולטות שיש לנתניהו מול יריביו, היא היכולת שלו לעצור בכל רגע נתון ולחשב מסלול מחדש. נתניהו בניגוד לחלק גדול מיריביו, יודע להתבונן סביב וללמוד, ללמוד כל הזמן את הנעשה ולבחון מחדש איך להמשיך. הדוגמה הבולטת ביותר היתה כשהוקמה הממשלה הנוכחית, כולם היו בטוחים שנתניהו יפרוש ויעשה לביתו אבל הוא נעצר, ובתוך פחות מיממה, בצעד בלתי צפוי הוא קם והכריז: אני לא הולך לשום מקום, אני אשאר פה כדי להפיל אותם ולחזור.

היו רבים שאמרו אז, שנתניהו כבר לעולם לא ישוב לבלפור. היום אין מישהו שיכול להישמע כל כך חד משמעי כמו אז. נכון, יש סיכויים לא מעטים שאנו שוב הולכים לתיקו ולחוסר הכרעה, אבל כבר אין מי שיקבע בנחרצות ש"ביבי כבר לא יחזור". וזה קרה רק בגלל דבר אחד: שנתניהו הוכיח שהוא לא צפוי, הוא לא מתבוסס בתוך עצמו אלא ממציא את עצמו מחדש לפי ההתפתחויות.

התכונה הזאת הובילה אותו השבוע לצאת למצלמות ולהציג תכנית כלכלית שמחזרת את המילים החלולות של בנט מהבחירות הקודמות, שסותרת את כל מה שהוא עצמו אמר בעבר, תכנית שהוא עצמו לא מסוגל לבצע חלקים נרחבים ממנה והוא גם לא יטרח לנסות אפילו, אבל השיח כעת הוא לא מהות, אין מי שמדבר על מהות. הסוגיה עכשיו היא פוליטית נטו, ובפוליטיקה הוא יותר חזק מכולם. בתמרונים פוליטיים הוא יותר מבריק מכל יריביו והוא תמיד יקדים אותם בצעד אחד.

וכך, למרות שכל חברי הליכוד עסוקים בפריימריז, הוא לא יכול להרשות לעצמו להמתין. אם לפיד וגנץ כבר יוצאים למצלמות, הוא חייב להיות שם לפניהם או לפחות במקביל אליהם כדי לא להפקיר את הזירה. התוכן פחות חשוב, המהות פחות קריטית, העיקר להיות נוכח.

2.
הילכו שניים יחדיו:
הפיוס בין סמוטריץ' לבן גביר קריטי לשניהם, כדי לשמור על מעמדם כמפלגה הגדולה בזירה

מפלגת הציונות הדתית הציגה השבוע מיצג מרשים שלא היה אופייני לה בעבר. המפלגה הודיעה השבוע על סיום שלב התפקדות למפלגה לקראת הפריימריז שיתקיימו בשלהי בין הזמנים וירכיבו את רשימת המפלגה לכנסת הבאה.

פנקס החברים נסגר עם למעלה מ-24 אלף מתפקדים שעומדים להצביע בפריימריז ולקבוע את רשימת חברי הכנסת, מהלך שמסייע לסמוטריץ' לבסס עוד יותר את מעמד מפלגתו כמפלגה המרכזית המובילה את רוב מצביעי הימין שמימין לליכוד. כל המפלגות שהיו שם עד כה כמו ימינה, הימין החדש ואפילו הבית היהודי כבר לא רלוונטיות והמצביעים ברובם חונים כעת בציונות הדתית.

סמוטריץ' בחושיו הפוליטיים הבין שהוא חייב לשמור על המצב הזה ולהישאר הגורם המרכזי והדומיננטי במרחב, וזה מה שהביא אותו השבוע לנסות לשמור על כוחה של המפלגה ולשים קץ למתיחות בינו לבין בן גביר, מתיחות שהחלה כשבן גביר דרש כבר בתחילת הדרך לקבוע את המשך הריצה המשותפת, אבל סמוטריץ' העדיף להמתין עד אחרי הפריימריז ורק אז לקבוע איך ישולבו נציגי עוצמה יהודית בתוך המפלגה.

שני הצדדים סירבו בתחילה להתפשר, אבל אז התרחשו כמה דברים. הסקרים החלו להצביע על כך שבן גביר כבר לא נחשב לפוליטיקאי השולי מפעם אלא צובר כח בתוך הימין, התרחיש בו הוא זה שעומד בראשות המפלגה הביא תוצאה גבוהה יותר בסקרים מאשר סמוטריץ' וזה מה שגרם לריכוך הראשון.

במקביל, מפלגת הבית היהודי התנערה מעפר והצהירה על חזרתה לזירה, מה שיכול להוות איום מסוים על סמוטריץ' ובן גביר. הם הבינו שהתמודדות כזאת תאבד להם הרבה מאוד קולות יקרים ולכן בשלב ראשון החליטו לחזור ולאחד את השורות ביניהם, יחד יהיה להם קל יותר להתמודד עם הסיטואציה ולשמור על העליונות האלקטורלית שלהם במרחב.

וכך, למרות שהפריימריז עדיין לא התקיימו, הגיחה לאוויר בתחילת השבוע הצעת הפשרה של בצלאל לאיתמר, הצעה סבירה בהחלט שמכבדת מצד אחד את סמוטריץ' כיו"ר מפלגה ומצד שני את בן גביר שיקבל 5 מקומות בעשיריה הראשונה מתוכם אחד במקום השביעי שם דורש סמוטריץ' מועמד שיהיה מוסכם על שניהם, כשהשם החם לפי שעה הוא משה סעדה שרק בשבוע שעבר הצית מהומה רבתי כשחשף את השחיתויות בצמרת המשטרה.

בן גביר שמע אמנם את ההצעה מהתקשורת אבל הוא הבין היטב את הרמז. בצלאל ואיתמר קולטים שניהם את המצב ומבינים שהמשך ההתקוטטות ביניהם יכול לגרום נזק אדיר קודם כל להם עצמם. השאלה מבחינתם היא לא של מספר מועמדים וג'ובים אלא של שמירה על המפלגה שלהם כמרכזית והרלוונטית היחידה במרחב שמימין לליכוד.

לרוב מצביעי הימין אין בינתיים לאן ללכת. העריקה של בנט ושקד זרקה אותם למחוזות הציונות הדתית ויצרה הזדמנות פז לשני הפוליטיקאים שנחשבו בעבר לימין שולי, קיצוני וסהרורי, להפוך להיות המיינסטרים והמייצגים המרכזיים של הציבור הסרוג. חזרת הבית היהודי לזירה והניסיונות של הצמד חמד שקנדל לנגוס שוב בקולות הימין, גרמו לסמוטריץ' ובן גביר להתעשת.

בימים הקרובים הם עדיין ינהלו ויכוח ציבורי סביב המקום השביעי, בן גביר עדיין ידרוש שיהיה זה מועמד המזוהה יותר איתו ושיבוא משורות מפלגתו אבל לפי הקולות הנלחשים במסדרונות המפלגה שם, שניהם כבר חותרים לפיוס וכעת זה רק ענין של זמן. עוד טיפה כיפופי ידיים לשם ההרגשה הטובה אבל ככל ששניהם מבינים את המצב בו הם נמצאים, זה יהיה הצעד החכם שם יעשו.

3.
מהלך משעשע, סיבה לחיוך:
שותפו לשעבר של ליברמן הוא זה שיגרום להחלשת ישראל ביתנו והחלשת הגוש כולו

ובשולי השבוע הזה בתחילת הרבעון השני של עונת הבחירות, אי אפשר כמובן בלי תכנית הבידור השבועית, בלי איזו מסיבת עיתונאים טובה של פוליטיקאי המציג מופע מרהיב של ניתוק מהמציאות. אחרי חיבור גנץ-סער, אחרי הקאמבק של גלאון מול גולן ואחרי חיבור שקנדל, השבוע הגיע תורו של אלי אבידר, פוליטיקאי צבעוני בפני עצמו, להעניק את ליטרת החיוך השבועית.

אבידר שהסתכסך עם הבוס הגדול איווט רגע אחרי הקמת הממשלה, הציג השבוע את המפלגה החדשה שהקים אותה כינה 'ישראל חופשית' כשהוא מסתבך משפטית עם ארגון שמאל שכבר קיים בשם הזה. הצעד הזה לא ממש חכם מצידו בהתחשב בכך שהוא פונה בדיוק לקהל הזה, לקהל שמשמאל לשמאל ולכן לא ממש כדאי להרגיז אותם עוד לפני היציאה לדרך.

אבידר היה ממובילי מחאת בלפור והטענה המרכזית אותה נהג להשמיע מאז הקמת הממשלה היא שהשמאל איבד את הדרך ולא קיים את מה שהבטיח לעשות אחרי שידיח את ביבי. זה גם מה שהוא הציב השבוע במרכז הקמפיין שלו והבטיח לעשות כשיהיה חלק מרכזי בממשלה הבאה. הוא הרי יהיה, איזו שאלה בכלל.

הנקודה המעודדת יותר בסיפור של אבידר היא שלא מדובר כאן על עוד אפיזודה, אחת מני רבות האופייניות לכל תקופת בחירות אלא במהלך שבאמת צריך להדאיג את ראשי מפלגות המרכז שמאל. אבידר קרוב לוודאי שלא יתקרב לאחוז החסימה אבל יש לו מספיק יכולת לגייס כמה אלפי קולות, אלפי קולות יקרים מידי.

הקולות שאבידר יגייס יבואו מישראל ביתנו, קצת מהעבודה אבל בעיקר ממרצ, מהשמאל הרדיקלי יותר שהציף את בלפור בימי ההפגנות. מפלגה כמו מרצ שנלחמת גם כך על קיומה, עלולה לקרוס אל מתחת אחוז החסימה אם אבידר ינגוס בה מלמטה.

גנץ אמר השבוע במסיבת העיתונאים שקיים, כי אחת המטרות המרכזיות בבחירות הללו היא לגרום קודם כל לכך שלנתניהו לא יהיה גוש של 61 והתיקו עצמו הוא כבר מטרה ראשונה. התזה הזאת נשמעת לכם מוכרת ובצדק, גם נתניהו חתר בסבבים הקודמים לוודא קודם כל שלא יהיה גוש נגדו גם אם זה לא יעזור לו להקים ממשלה. אבל התקווה של גנץ עלולה להתרחק מאוד במיוחד לאור אירועי השבוע האחרון.

מפלגות השמאל עלולות לאבד אלפי קולות בגלל אבידר ועוד אלפי קולות בגלל שקנדל. שקד הרי לא תגרוף קולות מהימין והיא תתבסס בעיקר על הנדוניה שיביא הנדל ממחוזות כחול לבן התקווה החדשה, מה שיגרום להחלשת הגוש כולו.

לכל זה נוסיף עתה את הפיגוע שחולל אבידר לגוש שלו כשהצהיר כי חבריו צריכים לומר את האמת ולהודות שאין להם אפשרות להקים ממשלה בלי הרשימה המשותפת, אמירה ששווה מילון דולר לקמפיין הליכוד בפרט כשהיא מלווה בהבטחה שהוא לא עומד לפרוש מהמירוץ בשום אופן גם אם הסקרים יבטיחו שהוא לא מתקרב בכלל לאחוז החסימה. ההתנהלות שלו גרמה לקונספירטיביים שבינינו להתחיל לחשוש שאולי הוא בכלל שתול של הליכוד.

ההתפתחויות הללו בגוש השמאל עלולות להרחיק את גנץ מהמטרה שלו, ככל שהוגש יהיה יותר חלש זה יכול לסייע בעקיפין לכך שגוש הימין יהיה קרוב יותר להקמת ממשלה וגם אם לא, כבר לא יהיו ללפיד וגנץ אפשרויות רבות כל כך להקים שוב ממשלה כמו זו שהיתה.

הסיטואציה הזאת מזכירה לנו שוב שההיסטוריה חוזרת על עצמה ויש בה הרבה עידוד בעיקר לציבור החרדי. תמיד אחרי תקופה של ממשלה עוינת, הציבור החרדי הגיע לממשלה שאחריה מחושל יותר, חזק יותר ומגובש יותר. כך זה היה אחרי ממשלת האחים של ביבי לפיד ובנט, כך היה אחרי ממשלת שרון הראשונה וכך יהיה בע"ה גם הפעם.

מי שהיה חברו הטוב של ליברמן, מתהפך עליו כעת ומקים מפלגה שתחליש את כוחו ואת כח הגוש שלו, המהלכים של שקד ואבידר יכולים להיות משעשעים בפני עצמם, אבל התוצאה שלהם יכולה להיות סיבה לחיוך אמיתי. דווקא לציבור החרדי יש הפעם יותר סיבה לאופטימיות. אחרי תקופה קשה, אפשר מעט כבר לראות את האור בקצה.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן