לכל שבת יש מוצאי שבת / יוחאי דנינו

רגע מרגש במיוחד היה השבוע במליאת הכנסת. למעלה מחודש לאחר הבחירות, ורגע לפני שהארכת המנדט, שהעניק נשיא המדינה לנתניהו פוקעת, יושב ראש הכנסת מיקי לוי, פינה את מקומו לטובת יריב לוין.

שלא תתבלבלו. המינוי של יריב לוין הוא חשוב לימין לצורך הרכבת הממשלה, אבל לא הוא המרגש באירוע, אלא דווקא העובדה שמיקי לוי, נאלץ לעזוב את התפקיד שאותו הוא השחית כפי שמעולם לא היה.

האירוע הזה שהתרחש השבוע, היה אמור להתרחש כבר מזמן. אילו החוק היה מאפשר, הרי שחצי שעה לאחר היוודע תוצאות הבחירות, כבר היו אמורים חברי הימין להדיח את מיקי לוי, אבל משום מה הדרך לחברי הימין לא אצה לשום מקום, זאת למרות שעם היוודע תוצאות הבחירות, בהן גוש הימין ניצח באופן מובהק וזכה ב-64 מנדטים, בליכוד ובמפלגות הימין הנוספות, היו מי שדיברו בריש גלי על המטרה העליונה: הדחתו של מיקי לוי מהתפקיד הנחשק של יושב ראש הכנסת, זאת מתוך הבנה שמתפקיד שכזה, אפשר רק להפריע להרכבת הממשלה.

מאז חלפו הרבה מים בנהר, אבל הבריון השכונתי שהתנהג כמו פיל בחנות חרסינה, נותר על מקומו ותפקידו, עד השבוע. את תקופת כהונתו, המוני ישראלים לא ישכחו עוד זמן רב. הגסות, הבריונות, האלימות הפרלמנטרית ורמיסת כבודה של הכנסת, היו מנת חלקו של לוי בכל החודשים שבהם כיהן בתפקיד הממלכתי.

לוי שהתלהב מהשררה שבידיו, שבר מוסכמויות שהיו נהוגות בכנסת במשך שנים, נצמד להוראת יו"ר המפלגה שלו ועשה הכל כדי להוכיח שגם המוסד שהיה נחשב במשך שנים ל-"קדוש" הוא לא יותר, מאשר D9 שרומס את האופוזיציה פעם אחר פעם.

במהלך הקדנציה שלו כיושב ראש הכנסת שהוא גם אחד משבעת סמלי השלטון של מדינת ישראל, וכתוצאה מכך גם זכאי לחלקת קבר בחלקת המנהיגים בהר הרצל, מיקי לוי עשה הכל כדי להוכיח שהוא לא מייצג את העם. הוא רדף בעריצות את האופוזיציה, פעם אחר פעם גירש את החברים בה מהמליאה, ללא קריאה שלישית ולעיתים גם ללא ראשונה ושנייה.

בניגוד ליושבי ראש כנסת אחרים שעשו את מלאכתם מי יותר ומי פחות, מיקי לוי הרגיש שמשכן הכנסת הוא משכנו האישי. בפעם אחת שלח את סדרני המליאה לגרש את חבר הכנסת רוטמן מאזור פרסת המליאה, רק כדי לשמור על ניר אורבך, שהחל אז לחוש את כאבי הבטן שלו.

בהזדמנות אחרת, במהלך דיוני התקציב במליאת הכנסת, במהלך נאומו של שר האוצר היוצא אביגדור ליברמן, ביקש לוי מסגנו אחמד טיבי לקום מכסא היו"ר. ביקש אמרנו?! טוב, לא כל כך מדוייק. הוא אפילו משך בידו רק כדי שיקום מהכסא "שלו", כדי שיוכל לשלוט בהצבעה בהתאם לרצונה של הקואליציה שעלולה הייתה לנחול מפלה.

במקרה אחר, יושב ראש הכנסת לשעבר (כמה מרגש לכתוב את המילה הזאת) לוי, הוציא מהמליאה את יו"ר עוצמה יהודית שבסך הכל תיעד במכשיר הטלפון שלו את חברי הכנסת מהמפלגות הערביות. הנימוק היה האיסור לתעד בתוך המליאה, איסור שהפך לאות מתה בחוקי המליאה, עד שאפילו באותו הזמן שבן גביר תיעד, ח"כים אחרים המשיכו לצלם. אותם כמובן, לוי לא הוציא, ואילו את בן גביר לעומת זאת, הוציא גם הוציא. למה? כי ככה בא לו.

במהלך הימים הקרובים, לוי יחזור למה שהוא יודע לעשות הכי טוב, לצעוק כמו אחרוני התגרים בשוק מחנה יהודה, ולאיים על חברי כנסת. אתמול, כבר היה הסממן לכך כשאיים, בחצי הומור, על חברו לסיעה שיזרוק עליו את הבקבוק שעמד בסמוך אליו, אבל זה רק חימום המנוע ומן הסתם ייקח לו יום או יומיים להתרגל ועד מהרה הוא יחזור למה שהוא יודע טוב יותר מכולם, רק שהפעם התקווה היא שבימין יזכרו היטב את כהונתו ואת מדיניות האיפה ואיפה שבה נהג, ויחזירו לו מנה אחת אפיים ובפעם הראשונה שהוא יעיר הערת ביניים, במליאה או באחת הוועדות, הוא ייזרק בלי קריאות כלל, או לפחות בלי קריאה שלישית.

שלא תבינו לא נכון, זה לא חלילה כנקמה, אלא רק לשם חינוך. כדי שלוי וחבריו יזכרו שלכל שבת יש מוצאי שבת, והעולם הוא גלגל.