"אם החוק יעבור, המשטרה תאבד את אמון הציבור, מי שיקבל שיטור חסר – יקים מליציה". את המילים החריפות הללו, השמיע לא אחר מאשר רב ניצב בדימוס, מפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך, בראיון שהעניק אמש, על רקע קידומו של חוק בן גביר במליאת הכנסת. אם טרם העליתם חיוך הצהריים על השפתיים, כדאי שתקראו פעם נוספת את האמירה של המפכ"ל לשעבר שחרד כל כך לגורלה של המשטרה ולאמון הציבורי בה. במחשבה שניה, זה פחות מצחיק והרבה יותר עצוב.
רוני אלשיך, האיש שהוצנח לראשות המשטרה במטרה לחולל מהפך בתדמית הארגון הרקוב, הצליח לאחר מאבקים לא קלים להיכנס לתפקידו ולהתיישב על כסא המפקח הכללי, תוך שהוא מצליח לחולל מהפך שרק הוא היה מסוגל לו. מהפך שהשכיח את כל השנים הקשות שעברו על הארגון, ושבירת שיאים חדשים של שפל באמון הציבור וזה לא שהאמון היה בשיאו, בטח לא אחרי פרשיות ניצבים וילך הזכורה שלא לטוב.
ההצלחה המסחררת של אלשיך, לשבור את שיאי השפל של האמון הציבורי במשטרה, התקבלה בצל העובדה ששלוש השנים בהן כיהן אלשיך בתפקידו, היו די והותר עבור המשטרה. אלו היו שנים סוערות, מלאות תקריות מביכות ועמוסות במלחמות, כשהיעד הראשון מבחינת החוקר לשעבר, היה בנימין נתניהו.
אבל לא רק נתניהו, היה בתפריט. די להיזכר בהתעקשות המוזרה של האיש הזה בפרשיית אום אל חיראן, והפיכתו של ההרוג בתקרית, למחבל מסוכן. מה שהתברר בחלוף הימים כעורבא פרח, אך למרות הכל הוא סירב להתנצל, דבק בגרסתו גם כשהתברר שהיא אינה נכונה.
ההתנהלות הזו חזרה על עצמה שוב ושוב. גם בתיק ניצב ריטמן, גם בפרשיית הפגסוס שפרצה לאחר תום כהונתו, וגם בתיקים ושערוריות אחרות שהרכיבו את כהונתו שלא התארכה, בשל התנהלותו הכושלת בעיני רבים ובעיני השר לביטחון פנים דאז, שמצא את עצמו על תקן מזכיר המפכ"ל לעניינים אזרחיים ושלוחו לשיחות המשא ומתן על תקציב המשטרה.
אבל מעל לכל, האיש שהגיע ממרתפי השב"כ, חובש הכיפה הסרוגה שעורר את חמתם של בכירי המשטרה, שמינויו היה לצנינים בעיני השמאל, זכה להתקבל אל חיקה החמים של הגילדה, רק בשל החקירות הרבות נגד ראש הממשלה דאז והמיועד, בנימין נתניהו, שמינה אותו לתפקיד.
אלשיך ששכר לעצמו שירותי יח"צ מהטובים בתחום, הצליח להנפיק לא מעט אמירות בעיתיות בתיקים הללו. הוא סיפר על חוקרים פרטיים שהופעלו נגדו על ידי ראש הממשלה דאז, ולא הצליח להוכיח את אמיתות הסיפור, מה שכמובן לא גרם לו להתנצל. הוא התראיין שוב ושוב, מציג את עצמו כעמוד האש שלפני המחנה, אך מותיר אדמה חרוכה בכל מקום שאליו הוא מגיע.
בתקופתו כמפכ"ל המשטרה, אלשיך הצליח לא רק להפוך את המשטרה לגוף בלתי יעיל בעליל, גוף ישנוני ואפרורי, אלא גם למחוק כל סממן לאמון הציבור שעוד נותר בו. ההדלפות מחקירות נתניהו הפכו לדבר שבשגרה, המלחמה במח"ש הפכה לשם דבר בתקופתו ורף המוסריות והערכיות של השוטרים צנח לתחתית.
אלשיך שמונה לתפקידו כדי לשקם את מעמדה של המשטרה, עשה בדיוק להיפך. בכל שנות כהונתו הוא התנהל כפוליטיקאי מן המניין, שהצליח לעורר סערה אחר סערה ועוד בטרם אחת שככה, הגיעה אחרת שהצליחה להשכיח את קודמתה. אבל כן, הוא האיש שכרגע מטיף על אמון הציבור במשטרה.
לא לחינם אלשיך התראיין דווקא כעת. בימים אלו עוד ועוד עדויות נשמעות בבית המשפט בתיקי האלפים של ראש הממשלה המיועד נתניהו, והם יכולים ללמד על דבר או שניים בחקירות שהתנהלו. עד אחר עדה מספרים על סימון המטרה בדמות נתניהו, כאילו היה אחרון הפושעים בישראל, כשהמשטרה מוכנה לעבור על כל נורמה אפשרית, ונכונה לבצע גם עבירות פליליות לכאורה לשם כך.
אלשיך מעדיף שיתעסקו בו ובהגיגיו המנותקים, מאשר בעדותו הקשה והחמורה של דוד שרן, לשעבר ראש לשכת נתניהו, ובעדותה של יפעת בן חי שגב, מנכ"לית רשות הכבלים והלווין לשעבר. הוא מעדיף להפוך את עצמו לבדיחה, להטיף מוסר לאחרים, להוכיח עד כמה צדקו מתנגדיו לתפקיד, להציג קבל עם את אמינותו המפוקפקת, כשפעם הוא אומר שעבר על כל מילה בחקירות נתניהו, ופעם להכחיש זאת. הוא מעדיף לייעץ למפכ"ל המשטרה המכהן, לפצוח במרד נגד הדרג הפוליטי והמדיני, ולדבר על מליציות פרטיות, בזמן שהפך את המשטרה לארגון רקוב של איש אחד והכל רק מתוך מטרה להסיח את הדעת מהשערוריות שמתגלות מידי יום בבית המשפט המחוזי בירושלים.
בראיון שהעניק לתכנית עובדה, עוד בהיותו בתפקיד, אמר המפכ"ל לשעבר אלשיך כי יש לו חוש ריח לזיהוי שקרנים. לא יודע איך לומר לו את זה, אבל סביר להניח שהוא חולה קשה בקורונה או במחלה אחרת שנטלה ממנו את חוש הריח. כשהיינו ילדים, החברים היו נוהגים ללהג בקול נגד מי שמריח. אפילו היה פזמון שכזה 'מי המריח'. מכירים? אז אלשיך הוא בהחלט דמות שמוכיחה זאת.
במדינה מתוקנת, אלשיך לא היה יוצא מביתו מרוב בושה. אחרי ניהול כושל של המשטרה, אחרי שפגע וריסק את אמון הציבור שעליו הוא מדבר כל כך הרבה, אלשיך לא האיש שראוי לשבת באולפנים ולהטיף, גם לא האיש שאמור לעשות את מה שהוא אהב כל כך הרבה: לקבל כותרות ראשיות בעיתון של המדינה.
אבל לרוני אלשיך אין בושה. לא הייתה לו בושה לנהוג כפי שנהג בהיותו המפקח הכללי של המשטרה, ואין לו בושה להתנהג כפי שהוא מתנהג כיום. לפני כשנתיים פרסם אלשיך את ספרו 'מפכ"ל בחזית – ערכים במבחן'. לו אני הייתי הבוחן שלו, הציון של אלשיך היה: נכשל והורדת כיתה, אחרי שגם טעון שיפור, הייתה הצלחה כבירה עבורו. אם אלו ערכים, מי צריך מופקרים?!
