השיעור השבועי: פרשת דברים • הרב נתנאל אביסרור

ערב שבת שלום ומבורך לכולם

נמצאים עדיין סמוך ליום גדול וקדוש עת רצון ויום סגולה הילולת ראש המקובלים וקודש הקודשים מרן רבינו יצחק לוריא אשכנזי הארי הקדוש זיעא שממנו השתלשלה תורת החסידות מלמעלה בקודש מתורת הזוהר הקדוש ועד גדולי החסידות מרן הבעשט הקדוש זיעא

כהוראת גדולי החסידות שמצוה לפרסם על השבת שלפני ט באב שנקראת על שם ההפטרה שבת חזון ומה שאומר סנגורן של ישראל הרהק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיעא שבשבת זו מראים לכל אחד ואחד מאיתנו את בית המקדש השלישי ברוחניות

ועל אף פי שאנחנו לא רואים ומה התועלת אז כן מראים את זה לחלק העליון של הנשמה שנמצאת למעלה בעולם העליון ומחלחל למטה לגוף הגשמי כדי שכל יהודי יטעם קצת ברוחניות מה היה לנו ועל מה נבקש ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. ואף על גב דאיהו לא חזי מזלייהו חזי

ומביא משל על זה לאבא שקנה לבנו חליפה ונקרעה ושוב קנה לו חליפה ונקרעה ובפעם השלישית קנה לו חליפה ושמר לו את זה בארון שאם יחזור למוטב יקבלנה אותו הדבר בית ראשון ושני נחרבו בגלל התנהגותינו השלילית בין אדם למקום ובין אדם לחברו

ובית המקדש השלישי מחכה לרדת בנוי ומשוכלל מן השמים וישאר לנצח ולא יחרב לעולם כמש ה ימלוך לעולם ועד וזה יהיה גאולה שאין אחריה גלות

יהי רצון שחרבם תבא בליבם וקשתותם תשברנה של כל אויבנו ומבקשי רעתינו וישועה והצלה לנו ולכל ישראל בכל מקום שהם בפרט לתושבי ארה"ק

ונזכה לתשועה גדולה בט באב ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים ומלכות בית דוד משיחך תחזירנה למקומה במהרה ברחמים על ידי משיח צדקנו בשובה ונחת אמן ואמן

פרשת דברים.

כדבורים היו בניי . . מה הדבורה הזאת כל מה שהיא מסגלת מסגלת לבעליה, כך כל מה שישראל מסגלין מצוות ומעשים טובים הם מסגלים לאביהם שבשמים (מדרש רבה)
משל הדבורים מורה על דרגה נעלית ביותר של עבודת ה' לשמה: האדם אינו חושב כלל על עצמו, על העילוי הנפלא שיגיע אליו באמצעות עבודתו, אלא הוא חושב רק על קיום רצון הבורא, כמאמר (קידושין בסופה) "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני".
(לקוטי תורה דברים עמ' כח).

אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל (א,א)
לפי שהן דברי תוכחות . . סתם את הדברים והזכירם ברמז (רש"י).
יחד עם הוכחה נסתרת זו הוכיח משה את ישראל גם בתוכחה גלויה, כאמרו (עקב ט) "ממרים הייתם", "מקציפים הייתם".
אומר על כך הרבי ה'צמח-צדק':
התוכחה הגלויה היתה מכוונת כלפי חלק הנשמה המלובשת בגוף, שהיא זקוקה לתוכחה גלויה; ואילו התוכחה המוסתרת נועדה לעורר את חלק הנשמה שלמעלה מהגוף, שדי לה ברמז בעלמא, כמאמר "די לחכימא ברמיזא".
זהו "אשר דיבר משה אל כל ישראל": דבריו היו מכוונים לכללות הנשמה, על שני חלקיה.
(אור התורה).

ולבן (א,א)
תפלו על המן שהוא לבן (רש"י).
תוכחתו של משה את ישראל על שזלזלו במן הייתה ברמז בלבד, ואילו תוכחתו לבני גד ולבני ראובן על שהעדיפו את עבר הירדן נאמרה בגלוי ובבירור.
המשמעות הפנימית של ההתנגדות למן היתה – סירובם של ישראל לעסוק בפנימיות התורה, בטענה שאין להם עסק בנסתרות (לחם סתם רומז לנגלה שבתורה, ואילו המן, לחם מן השמים, רומז לנסתר שבתורה). ומכיוון שהנסתר שבתורה שייך לנסתר שבנשמה, פנימיות הנפש, אף התוכחה היתה ברמז ובסתר. ואילו בני גד ובני ראובן סירבו להיכנס לארץ ולעסוק בבירור ענייני העולם, אלא רצו להישאר בעבר הירדן, שהיתה ארץ מקנה, שבה יכלו להיות רועי צאן, הרחק משאונה של עיר. לכן הוכיחם משה בתוכחת מגולה, שכן עבודת הבירורים קשורה לכוחות הגלויים שבנפש.
(לקוטי שיחות כרך ט עמ' 20).

הואיל משה באר את התורה הזאת (א,ה)
בשבעים לשון פירשה להם (רש"י).
מדוע נערך התרגום על-ידי משה דווקא?
כי המשמעות הפנימית של תרגום זה היא – החדרת אחדות הקדושה למקום הפירוד והטומאה. לשון הקודש מורה על אחדות, ככתוב (נח יא) "ויהי כל הארץ שפה אחת" (לשון הקדש, רש"י); ואילו שבעים לשון, שנוצרו בעקבות חטא דור ההפלגה, מורים על פילוג ופירוד. וכדי להגיע עד למקום הפירוד חייבת ההשפעה לבוא מדרגה נעלית ביותר, לפי הכלל הידוע: כל הגבוה יותר, יורד למטה יותר.
(לקוטי שיחות כרך ג עמ' 862).

רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם (א,ו)
אין אדם רשאי להסתגר באוהלה של תורה ולהסתפק בעבודתו עם עצמו, אלא עליו לנסוע למקום רחוק מיהדות ולהביא גם לשם את אור התורה.
(ליקוטי-שיחות, כרך ב, עמ' 695).

ואשימם (א,יג)
חסר יו"ד (רש"י).
הרבי הריי"צ השתתף פעם באסיפת רבנים בריגה, ובנאומו יצא נגד פשרות והיתרים ביהדות ובחינוך. בתוך הדברים אמר: על "ואשימם" אומר רש"י שהוא חסר יו"ד, אך בספרי תורה שלנו כתוב "ואשימם" מלא. הפלא ופלא – היו"ד נמצאת ובכל זאת היא חסרה! אלא מאי, קושרים את היו"ד [=את היהודי] בחבלי עבותות הפשרה ומולחים אותה בהיתרים, עד שנדמה לך שהיא חסרה…
(לקוטי דיבורים ב עמ' 712).

שמוע בין אחיכם (א,טז)
אמר הבעל שם טוב:
"שמוע" – מי ש"שומע" ומרגיש גודל אהבת הבורא לכל יהודי, איך שכל יהודי יקר למעלה, "בין אחיכם" – אדם כזה מבין את גודל חשיבותו של כל יהודי ("בין" לשון הבנה), וכתוצאה מכך הוא מעורב בין הבריות ומתענג מכל יהודי.
"שמוע" – אם רצונך להשיג "שמיעה" והרגשה זו, "בין אחיכם" – עליך להיות מעורב בתוך הבריות, מכיוון שכל יהודי, גם הפשוט ביותר, אחיך הוא.
(כתר שם טוב (הוספות) סימן כח).

לא תכירו פנים במשפט… כי המשפט לאלוקים הוא (א,יז)
"לא תכירו פנים במשפט" – אל תראו במשפט שלמעלה את הפנים של מידת החסד, למרות ש"משפט איהו רחמי" (תקוני זוהר בהקדמה),
"כי המשפט לאלוקים הוא" – היינו מידת הדין, אלא שהיא מתלבשת במידת הרחמים.
למה הדבר דומה? לאדם שרואה את המלך ופניו צהובות, ולכן עולה על דעתו שהמלך יאהבנו אפילו אם ימרוד בו.
('מגיד דבריו ליעקב' עמ' נא).

והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו (א,יז)
הרמב"ן אמר פעם לבנו:
אם תסתפק פעם באיזה דבר אם הוא מותר או אסור, אזיי בראש וראשונה עליך לסלק את הנאתך מהדבר, ורק אחר-כך לשקול את צדדי הספק. שכן כאשר יש לאדם צד הנאה מאיזה דבר, תמיד הוא ימצא סברות להתירו.
והוסיף הבעל-שם-טוב שהדבר רמוז בפסוקנו:
"והדבר אשר יקשה" – אם אתה מתקשה להחליט באיזה דבר אם הוא מצווה אם לאו;
"מכם" – הספק נובע מכך שיש לך בדבר הנאה אישית.
"תקריבון אלי" – כשתסלק את הנאתך מהדבר ותתכוון אך ורק לשם שמים;
"ושמעתיו" – אתן לך הבנה איך להתנהג ("ושמעתיו" מלשון "והם לא ידעו כי שומע יוסף").
(כתר-שם-טוב עמ' ג).

ובמדבר אשר… נשאך ה' אלוקיך (א,לא)
התוכן הפנימי של מסעות בני-ישראל במדבר, סמל הקליפות, הוא הכנעת כוחות הטומאה והרע, "אתכפיא סטרא אחרא". עבודה זו מנשאת ומרוממת את הנשמה עד רום המעלות.
(אור-התורה).

אוכל בכסף תשבירני (ב,כח)
"אוכל בכסף" – כאשר אתה נכסף ומתאווה לאכול, "תשבירני" – עליך לשבור ולבטל את התאווה.
(אור-תורה עמ' נא).
©לזכות ישראל בן רחל שלה
חיה קלרה בת רבקה
יוסף יצחק בן חיה קלרה
מנחם מענדל בן חיה קלרה
שמואל בן חיה קלרה