הגאון רבי חיים קרייסווירטה אב"ד אנטוורפן שבבלגיה זצ"ל- נולד בשנת ה'תרע"ח מגזע אראלים ותרשישים. יחוסו מגיע לרבנו חיים הכהן רפפורט זצ"ל אבד"ק לבוב. נצר משפחת הגאון הגדול ר' יהונתן אייבשיץ. מגדולי תלמידי ישיבת חכמי לובלין שבפולין. מקורב של ראש הישיבה ואב"ד הגאון ר' מאיר שפירא.
כבר בצעירותו נודע בשקדנותו והתפרסם בתואר העילוי מקראקא. הגאון ר' אברהם דובער שפירא כתב עליו בהיותו ר' חיים כבן 22 כי מדובר בעילוי נפלא, גאון ובקי בע"פ בכל הש"ס עם תוספות והלכות הרמב"ם. מחדש חידושים ובעל נימוסים מופלאים ומוסיף בסוף כי אינו מפריז כלל ועיקר אלא מחק מהסאה רבות. עם פלישת הגרמנים לפולין, הקב"ה עזר לו להימלט לליטא ולאחר מכן עלה לארץ. בסוף מלחמת העולם השנייה חזר לפולין כדי להציל ילדים יהודים, שמצאו מקלט בכנסיה. בשנים ה'תש"ח-ה'תשי"ד עלה לארה"ב ושימש כראש-ישיבה.
בשנת ה'תשי"ד נתמנה לכהן כרבה של אנטוורפן בניסיון לבנות מחדש את הקהילה שם, תפקיד בו כיהן עד לפטירתו. פעל רבות למען יתומים ואלמנות. השיא כלות רבות. לא הייתה כלה בעולם שפנתה אליו והוא לא סייע לה בסכומים אדירים. נודע בחסדיו המרובים והמופלאים. חילק את כל משכורתו לנזקקים. ענוותן. גאון אדיר. בעל חסד מופלא. ייסד את ישיבת מרכז התורה בישיבה בירושלים. נפטר ב- ט"ז טבת ה'תשס"ב חי כ-83 שנים. ציונו בהר-המנוחות בחלקת הרבנים החדשה בירושלים. בהלוויתו השתתפו אנשים מכל רחבי אירופה.
אביו: ר' אברהם יוסף ושרמן הי"ד אב"ד וואיניטש ומ"ס בית אברהם. ניספה במחנה טרבלניקה עם אשתו וילדיו שלום מרדכי, נתן דוד, יהודה, וחוה גננדל. ר' חיים היחידי שניצל מהמשפחה. אמו: מרת פרלה בתו של רבי אהרן קרייזוירט מוואיניטש. סבא: ר' יעקב שרמן ממאגנישוב. אשתו: בתו של המשגיח בישיבת סלבודקה, הגאון הצדיק ר' אברהם גרודז'ינסקי.
מרן חיים קנייבסקי שליט"א סיפר על הגאון ר' חיים קריזווירט זצ"ל שהיה אחד מעמודי עולם התורה, שכאשר היה דורש ברבים, היה מרטיב מדי פעם את אצבעו בלחלוחית פיו, ועשה עצמו כהופך את הדף. וכאשר נשאל על הנהגתו זו, התברר שהגאון – שזכר את כל התורה– כשהיה מצטט בע"פ גמ' פלונית ממקום אחר, היה זוכר את מיקומה של הסוגיה בעמוד, ושהיה צריך, במהלך הציטוט בע"פ, 'להפוך את הדף', הרי שבתנועה אינסטנקטיבית עשה עצמו כהופך את הדף, ועובר לדף הבא….
הצדיק נודע בבקיאותו העצומה בכל הש"ס, אשר היה שגור על פיו בעל פה. ומספרים, שפעם הזדמנו יחד מרן הרב הגאון אלעזר מנחם מן שך ורבנו בחופה וכיבדו את ר' חיים בברכה. לפני שבירך, ביקש הלה לפליאת כולם, שיביאו לו סידור כדי שהוא יברך את הברכות מתוכו. לאחר שהסתיימה החופה פנה אליו הרב שך ושאל: "לשם מה כבודו צריך סידור, הרי אתה יודע את כל הש"ס בע"פ ובגמרא
בכתובות מופיע כל סדר הברכות, אם כן, יכולת פשוט להקריא את הברכה מהגמרא?". ענה לו: "אתה צודק, אבל אם אקרא מתוך הגמרא, אני לא אדע היכן להפסיק…"
עשיית החסד המדהימה של הצדיק הייתה ידועה לכל עוד משחר נעוריו, והתעצמה בעקבות שיחה, שהייתה לו עם מרן הסטייפלר בתקופה בה חלה והמצב החמיר עד כי הרופאים נואשו מחייו. כאשר סיפר לר' יעקב ישראל על חוות דעתם של הרופאים הלה יעץ לו לעסוק בהכנסת כלה. בהטעימו: "בכל בוקר אנו קוראים אלו דברים, שאין להם שיעור. הכנסת כלה כתובה בין ביקור חולים להלוויית המת, ולכן, יש בכוחה להציל אף משערי מוות. ומני אז הגביר עוד יותר את עיסוקו בחסד עם הדגשה על הכנסת כלה. לא הייתה כלה מכל העולם שביקשה ממנו עזרה, והוא לא סייע לה בסכומים עצומים, ממש בלי שיעור.
הצדיק סייע ליהודים בכל כוחו ובכל אתר ואתר, וגם חיתן מתחילה ועד סוף ילדים של גדולי תורה. לא רק שעסק בחסד, אלא שהחסד היה ממלא אותו שמחה עצומה. הוא היה ממש מלא שמחה. כך הוא רקד ברחוב, אחרי שחיתן את הילד האחרון שהיה ממשפחה של יתומים, שהיו נכדים של אחד מגדולי הדור והרגיש שמדובר בבניו ממש.
פעם אחת שידך בן של גביר גדול, והלה כאות הוקרה לצדיק נתן דמי שדכנות מופלגים בסך מאה אלף דולר! בתוך פחות מחצי שעה כבר לא נשאר זכר מהסכום העצום… מיד עשה כמה טלפונים וחילק את כל הכסף לנזקקים. הייתה לו שמחה עצומה מהעיסוק בחסד. בתור רב ראשי היה מקבל משכורת ממשלתית שהייתה מכובדת כראוי למעמדו. והוא חילק אותה עד הסוף. ראשי הקהילה היו
מתחננים בפניו שלפחות עד שיגיע הביתה לא יחלק את כל הכסף… וכל זה לא עזר, עד שמינו לו שומר שהלך אתו הביתה…
אחד ממקורביו הגדולים ר' זלמן אשר במשך שנים לא משה ידו של מתחת ידו של הצדיק סיפר: "לפעמים היה קורא לי בערב שבת וממש מתחנן אליי שאלווה אותו אל הבנק. 'אני משמש כאפוטרופוס של יתומים, ואני חייב להעביר אליהם כספים. הם אינם יכולים להמתין עד לאחר השבת', נימק. באותם מקרים הוא היה נוהג להבטיח לי עוה"ב, אם אכן אלווה אותו. הוא היה נוהג לומר לי: 'למוסדות התורה כבר יהיה מי שידאג, אבל מי ידאג לאלפי האלמנות והיתומים?'. לא אחת התבטא ברתת: 'אני מפחד מאנחה של אלמנה'.
שמעתי מת"ח אחד מירושלים שגדל בשיקגו, בזמן שר' חיים היה שם. והיה בחור כבן 19 סטודנט לכימיה באוניברסיטה. יום אחד אמרו לו שר' חיים קורה לו. הוא שאל-מה אתה עושה, והבחור ענה,שאל ר"ח,למה אתה לומד את זה, ענה הבחור-כי זה מעניין אותי, ר"ח צעק וואס [הוא אמר שזו היתה צעקה ששמעו למרחק רב], מילא אם היית אומר לי שאתה לומד כדי לעלות לארץ ולסייע למדינה שעכשיו קמה, אבל סתם בגלל שאתה אוהב?. הבחור לקח הדברים ללב, ומאותו רגע לא חזר ללימודיו, והחל ללמוד תורה והיה מרביץ תורה גדול.
עוד סיפר שאחרי שנים ר"ח היה אצלו בירושלים, וביקש מספר טלפון של מישהו, ואחרי שאמרו לו חשב רגע, שאל המארח -מה הרב עושה?,והסביר ר"ח .נניח שהמספר הוא 364789, אני מפריד לל"ו,מ"ז,פ"ט ומחפש איזה ענין בדפים אלו במסכתות כלשהן, אני מחבר את זה לאחד וכך זוכר, ואכן אחרי כמה שנים ביקש שוב את המספר, ופתאום אמר, אה כבר אמרתם לי פעם, ונזכר בדרך הנ"ל.
סיפור חמוד שסיפר ת"ח חשוב שהתגורר באנטורפן: פעם הסעתי את הרב קרייזוירט ובדרך בקש שנעצור באיזור המשרדים כדי להתרים יהודי עשיר . נכנסנו למשרד והמזכירה מיהרה לקרוא לבעה"ב . היהודי התנצל שהוא ממהר ולכן אמר : רב'ה הסיפור ממש לא חשוב האם זה יתום או אלמנה, הכנסת כלה או שאר מצוות האם סכום זה (כמה אלפי יורו)יספיק? הרב השיב שיכפיל הסכום. היהודי הגביר הסכים מיד וסיכם שבערב ישלח הסכום לרב. הם לחצו ידיים, הרב ברך אותו ונפנינו לצאת. ליד הדלת הרב עצר. שואל הגביר : "ומה עכשיו"? "כתוב שיותר ממה שבעה"ב עושה עם העני, העני עושה עם בעה"ב. ולא שמעתי ממך את התודה רבה…" השיב הרב. "תודה רבה שזיכיתם אותי במצוה " אמר הגביר. פנינו לצאת ושוב חזר הרב לחדר. "ומה עכשיו" שואל הגביר. "השיב הרב : "לא שמעתי ממך להתראות שוב מחר…"
