קהילת 'המאיר לארץ' שבראשות הגאון הצדיק רבי ישראל אברג'ל יצאו בשבוע שעבר למסע קֹדֶשׁ, נדיר ומיוחד מסוגו לפולין, לפקוד את ציונם הקדוש של מנהיגיהם ועיניהם של ישראל, אשר הטביעו את חותמם בהיסטוריה ובספרות היהודית לדורי דורות.
כשלוש מאות איש נחלצו חושים ושפכו את צקון נפשם ולחשם לפני אותם קדושים וטהורים אשר בארץ המה, כאשר למול עיניהם מטרת קודש אחת – תפילה ותחנונים למען הכלל ובפרט למען גאולת ישראל ברחמים.
בשעה חמש לפנות בוקר נחתו שני המטוסים – אשר נשכרו במיוחד למען מטרה קדושה זו – בשדה התעופה בקטוביץ. לאורך כל המסע חזר הגאון הצדיק הרב ישראל אברג'ל- רב קהילת המאיר לארץ – להבהיר לפני קהל עדתו וצאן מרעיתו כי מטרתנו במסע זה לגאול מיליוני ליטרים של דם יהודי שנשפך כמים באדמה הזו, והדרך היחידה לגאול אותו זה רק על ידי לימוד תורה לשמה בטהרה, והליכתם בתמימות ובפשטות של שלש מאות איש בני תורה ברחובות פולין, כעין דִגלי מדבר, בהיותם משננים בדרכם פרקי תהלים, תיקון הכללי ואמירת קדיש ועניית 'אמן יהא שמיה רבה' בכל כחם, לא יראים ולא חתים מאיש זולת רצון הבורא יתברך – אשרי העם שככה לו.
מסע הקודש נפתח בתפילת שחרית ברוב עם, בשירה ובזמרה ובדביקות גדולה, בליווי פייטנים חשובים אשר נכחו במסע מראשיתו ועד אחריתו. משם, לאחר ביקור בסמינר בית יעקב של הגב' שרה שנירר ע"ה וארוחת בוקר, המשיכה קהילת קודש המאיר לארץ את מסעה לעבר בית העלמין הישן בקראקא שם פקדו בתחילה את ציונו של רבם ומאורם של ישראל רבי משה איסרליש זיע"א, ולאחר מכן את ציונם הקדוש של המגלה עמוקות (רבי נתן נטע שפירא), הב"ח (רבי יואל סירקיש), בעל המגיני שלמה ותוספות יום טוב, זכותם יגן עלינו אמן.
בבית העלמין הישן בקראקא, נשא דברים חוצבי להבות במעלתם של אותם קדושים אשר באו בגבולם. הגר"י אברג'ל הרבה לספר בשבחם, בנגלה ובנסתר, וכמובן הוסיף כמה מילים מתורתם, או אז, לאחר ששערי לבם של הבאים נפתח כפתחו של אולם, שפכו כולם את צקון נפשם ולחשם לפני אותם קדושים, ודמעותיהם הזולגות ללא הפוגות נמהלו במטר הסוחף על הארץ, כאשר זעקה חרישית יוצאת מקירות לבם שיעמדו למליצי יושר על כלל ישראל ויעתירו בתפילה לגאולה השלימה.
לאחר מכן, חרגה הקהילה הקדושה בסגנון המסע, אך גם חריגה זו הייתה חלק מהתוכנית, האוטובוסים נסעו לעבר מקום בו קיפחו מיליוני יהודים את חייהם אשר עלו על המוקד בשל היותם בעלי זהות יהודית – היה זה מחנה ההשמדה בירקנאו.
הגר"י אברג'ל חזר על דבריו שוב ושוב כי מטרה אחת עומדת לנגד עיניו בהיותו שם – לעלות את אותם מיליוני נשמות שנספו בשואה, וזאת על ידי שחילק את הש"ס משניות (שתי פעמים) בין כל הבאים על מנת ללומדו בכוונה גדולה לעילוי נשמתם. המחזה היה מצמרר, המילים נעתקו מהפה לתאר את אותו מעמד מרגש ועוצר נשימה, כיצד עומדים כשלש מאות איש בדביקות גדולה, מטר סוחף על ראשיהם ללא הפוגה, וכולם מרגישים חלק בלתי נפרד מאותם קדושים וטהורים שמסרו נפשם על קדושת ה' ומייחדים עיניהם ולבם לאותה מטרה קדושה ונעלית.
לאחר ששב המסע למסלולו, בשעת לילה מאוחרת פקדו הקהילה הקדושה את ציונו של הרה"ק רבי חיים מצאנז זיע"א, ההשתטחות על ציונו הקדוש הטביע את חותמה בנפש כל הבאים לעוד שנים רבות.
את היום הראשון למסע – חתמה הקהילה לאחר השעה שלש לפנות בוקר, ביום השני ולאחר תפילת שחרית ברוב עם, נסעו שבעה אוטובוסים לעיר דינוב בה טמון הרה"ק רבי צבי אלימלך זיע"א, בעל ה'בני יששכר'.
גם שם, כמו בפעמים הקודמות נשא הגאון הצדיק רבי ישראל אברג'ל דברי התעוררות חוצבי להבות, בגודל מעלת בעל ההילולא והזכות העצומה והנדירה לפקוד את ציונו הקדוש. בגיל ורעדה, השתטחו שם החבריא קדישא על ציונו הקדוש ונשאו תפילות ותחנונים על גאולת הכלל והפרט.
לאחר מכן המשיכו את מסעם לעבר העיר ליז'ענסק בה נטמן ארון ה' נזר ישראל ותפארתו חסידא קדישא ופרישא הגה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק זיע"א, במקום נערכה סעודה גדולה כיד המלך, בתוספת דברי התעוררות וחיזוק אשר נשאו הרבנים ותלמידי חכמים מקהילת קודש המאיר לארץ, הַמְלֻוָּה בפיוטים וכלי נגינה לכבוד המעמד הנשגב והנורא, אשר בשלב מסוים פרץ הקהל בריקוד של אש קודש מרקיע שחקים.
בשיאו של מעמד נשגב זה, חילק הגאון הצדיק הרב ישראל אברג'ל עט כתיבה עם נייר חלק. בו ביקש מכל הנוכחים לכתוב את אשר על לבם ולהניח את הקוויטל ב'בור' הסמוך סנטימטרים בודדים לציונו של הצדיק הקדוש רבי אלימלך זיע"א, שהצדיק יעתיר בעד כולם לפני המאציל העליון ברוך הוא ותפילותיו תתקבלנה ברחמים.
לאחר יום עמוס למכביר, ברגשי גיל ורוממות הנפש, הסבה קהילת קודש את דרכה בחזרה לשדה התעופה בקטוביץ ומשם המריאו המטוסים בחצות לילה לארץ ישראל כאשר הם נושאים בתוכם את קהילת קודש המאיר לארץ, שאת החוויה המרוממת הזו, ככל הנראה – הם לא ישכחו לעולם.
