הקואליציה תתפרק? הכדור בידיים של נתניהו / יוחאי דנינו

ממשלת נתניהו השלושים ושבע לא זכתה למאה ימי חסד. למען האמת, אפילו לא למאה שעות של חסד. זה החל עם המרד שהובילו ראשי האופוזיציה, דרך היקיצה הטבעית של היועצת הפוליטית לממשלה גלי בהרב מיארה, והנאומים הפוליטיים של נשיאת ה-‘מועצת’ של הבג”צ, אסתר חיות ושותפיה.

אבל בעוד כל אלו הם משברים שלא אמורים לזעזע את הממשלה, המשבר האמיתי ממתין מעבר לסיבוב, ממתין במלוא עוצמתו.

הבוקר – אם לא יתרחש שינוי – בישיבת הממשלה השבועית, ייפקדו מקומותיהם של שרי מפלגת הציונות הדתית. העילה: “הפרת ההסכם הקואליציוני”.

אחרי החגיגות בהרכבת הממשלה ובטקסים הפנימיים במשרד הביטחון, שם הכריזו גלנט וסמוטריץ’ על “שיתוף פעולה מלא”, ביום שישי היחסים עלו על שרטון בצורה רשמית.

פינוי המאחז אור חיים, על שמו של מנהיג הציונות הדתית הרב חיים דרוקמן, הוא רק הטריגר לפיצוץ ביחסים בין סמוטריץ’ לנתניהו. פיצוץ שמעיד על התככים שמאחורי הקלעים.

בתום משא ומתן עיקש, שהסתיים בהרכבת הממשלה, נקבע כי סמוטריץ’ יקבל לידיו את האחריות על המתפ”ש והמנהל האזרחי. מבחינת האחרון, ההחלטה הזו, התקבלה כברירת מחדל לאחר שתיק הביטחון הועבר לידיו של גלנט, ולא הגיע לידיו. סמוטריץ’ שהבטיח ממשלת ימין מלא-מלא, הבין כי ללא שינוי משמעותי בהתנהלות הגופים הללו, ממשלת ימין לא תהיה פה.

אחרי שהחיוכים פינו את מקומם לטובת חיי היום-יום, המאבק בין סמוטריץ’ לגלנט החל לבצבץ. זה החל בנאומים של גלנט בהם העביר יותר מרמז על כך שהוא בעל הבית במשרד, ולא יאפשר דריכת רגל של סמוטריץ’ וביום שישי זה כבר הגיע עד לכדי פיצוץ בפינוי המאחז המדובר.

סמוטריץ’ – כשר הממונה על המנהל האזרחי – דרש להמתין עם הפינוי, עד לקיום דיון עומק במשרד הביטחון, אבל שר הביטחון לא המתין. אצה רצה לו הדרך לאכוף את הפינוי, בזמן שהרשות הפלסטינית ממשיכה לממש את תכניות ההשתלטות על שטחי c כשהמנהל האזרחי עסוק בעניינים בוערים שעל הפרק. פחון, או קרוון בבעלות יהודים באיזו גבעה נטושה, למשל. גם הקמת המנהלת המיוחדת שאמורה לתכלל את עבודת הגופים הללו, בהתאם לקווי היסוד של הממשלה, מעוכבת בידי גלנט.

לשר במשרד הביטחון, ההתנהלות הזו כבר נמאסה והיא זו שהובילה להחלטה להחרים את ישיבת הממשלה. אבל יותר מאשר צעד סמלי, ההחלטה הזו נועדה לעורר את נתניהו שבמשך שבוע שלם מודע לחיכוכים במשרד הביטחון, ומסרב להיות המבוגר האחראי שעושה סדר בממשלתו. רק ביום שישי, כשהחיכוכים בין השרים גלנט לסמוטריץ’ הגיעו לשיא, הוא נזכר לבקש שיחת ועידה עם השניים. מה הפלא שסמוטריץ’ סירב להשתתף בה, והותיר את נתניהו על הקו, להתמודד עם הבעיות שיצר בעצמו.

רבים במערכת הפוליטית, דיברו על “משבר דרעי” כמשבר שעלול להתפתח למימדים שיובילו לפירוק הממשלה, אבל האמת היא שדווקא ההתנהלות הזו במשרד הביטחון, היא זו שמאיימת על שלמות הקואליציה.

נתניהו אולי לא הפנים את עוצמת המשבר, אבל פיטורי דרעי לא יובילו למשבר, אפילו לא למשברון. אין שום הצדקה בעולם לפרק ממשלה, בשל הוראת בג”צ לפטר את דרעי. לעומת זאת המשבר מול סמוטריץ’ שעלול לגרור לתוכו גם את בן גביר, יכול להתפתח למימדים שיהיה קשה לעצור אותו בהמשך. השניים שנבחרו בין היתר בשם ההבטחה לשנות את התנהלות הממשלה בכל הנוגע להתיישבות, לא יוכלו לשלב ידיים ולהתחמק מכך.

במשך שנות הכהונה הרבות של נתניהו, הוא זה שהיה ה-“חומה הבצורה” מול השינויים במערכת המשפט. בקדנציה הזו, נראה שמשהו בו השתנה ונתניהו שלא ממש ידוע בלויאליות שלו לשותפיו מבית ומחוץ, מביע תמיכה בלתי מסוייגת במהלכים שמוביל סגנו, שר המשפטים יריב לוין.

לעומת זאת, את השינוי ביחסו כלפי ההתיישבות, נתניהו עדיין לא מממש וסמוטריץ’ נחוש להראות לו שמה שהיה הוא לא זה שיהיה.

“בוחנים צעדים נוספים” הבהירו גורמים במפלגת הציונות הדתית, שהודיעו על החרמת ישיבת הממשלה, ואם נתניהו לא יפנים זאת מהר, הוא יאלץ ללמוד בדרך הקשה ש-64 המנדטים של מצביעי הימין שהביאו אותו לראשות הממשלה, הם לא רק דורשים שינוי מערכתי במערכת המשפט, אלא גם ביחס כלפי ההתיישבות.

לנתניהו יש הזדמנות לתקן את הליקויים, אבל תיקון קוסמטי הוא לא זה שישביע את רצון השותפים. עכשיו, הכדור נמצא בידיים שלו.