רְעָדָה אֲחָזָתַם: רעידות האדמה בארץ ישראל – מתקופת התנ"ך עד ימינו

ההיסטוריה מלמדת כי רעשי אדמה משמעותיים פקדו את אזורנו, בערך אחת למאה שנים, זאת אף שמדי שנה נרשמות במכון הגיאולוגי הישראלי רעידות קטנות בשטח ישראל, אך אלו אינן מורגשות.

כידוע השבר הסורי-אפריקאי החוצה את ישראל לאורכה, מורכב מסדרת חיבורים של שני לוחות יבשתיים ענקיים בקרם כדור הארץ, שעליהם שוכנות היבשות אפריקה ואסיה. לוחות טקטוניים, שהחיכוך המתמיד ביניהם, שנוצר מההתרחקות האיטית של שתי היבשות זו מזו, מייצר סכנה מתמדת להתנגשות ורעידת אדמה משמעותית הרסנית.

בארץ ישראל קיימות עדויות לרעידות אדמה חזקות בתקופות קדומות.

הרעש בתקופת מלכי יהודה

עדויות לרעשי אדמה יש לנו כבר מימי התנ"ך. כולל תאריך יחסית מדויק של רעידת אדמה עוצמתית במאה ה-8 לפני הספירה (שמגובה גם במקורות שאינם מקראיים), הרעידה המובהקת היחידה הנזכרת בתנ"ך, היא זו אשר אירעה בימיו של עוזיהו מלך יהודה, במחצית הראשונה של המאה ה-8 לפני הספירה (דברי הימים ב' כ"ו ג', וכן ספר מלכים ב' ט"ו א'). רעידת אדמה זו מתוארכת על ידי חוקרים שונים, לאמצע המאה השמינית לפני הספירה. מספר הצעות לזיהויה המדויק הוצעו על ידי חוקרים שונים:  שנת 760 לפנה"ס . שנת 756 לפני הספירה . או שנת 750 לפני הספירה. המדובר בערך בשנת ג' אלפים לבריאת העולם. רעידה זו נקרא בתנ"ך בשם הַרעש בהא הידיעה, ומוזכר מפיהם של לפחות 3 נביאים שונים.

עמוס הנביא – "דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע, אשר חזה על ישראל בימי עוזיה מלך יהודה, ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתיים לפני הרעש" (עמוס א' א).

זכריה הנביא, המתנבא בימי הבית השני, כמאתיים וארבעים שנים לאחר מכן, מזכיר את הרעש בימי עוזיהו, שמוראותיו נותרו חקוקים בלבות מאזיניו. זכריה מתאר בנבואתו תופעה דומה של רעש אדמה, שיתרחש באחרית הימים, שתגרום ממש לניתוק הר הזיתים – חצי לצפון וחצי לדרום. שנאמר "וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד; וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ-נֶגְבָּה"  (זכריה, י"ד, ד'). ובאותו נבואה מזכיר זכריה לשומעיו את מנוסתם מרעש האדמה, שפקד את הארץ בימיו של עוזיהו המלך "ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה) "זכריה י"ד ד'-ה).

תיאור מפורט יותר של הרעידה הגדולה הזו, שזכתה לשם "הרעש", מצוי בדבריו של ישעיהו הנביא, בן המאה ה- 8 לפני הספירה, שניבא בימיו של חזקיהו המלך "והיה הנס מקול הפחד, יפול אל הפחת, והעולה מתוך הפחת ילכד בפח, כי ארובות ממרום נפתחו, וירעשו מוסדי ארץ, רועה התרועעה הארץ פור התפוררה ארץ, מוט התמוטטה ארץ, נוע תנוע ארץ כשיכור והתנודדה כמלונה"  (ישעיהו כ"ד יח' – כ').

הרעש בתקופת בית שני

גם מתקופת בית שני קיים תיעוד לרעידת אדמה חזקה, יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים, מספר על רעידת אדמה שהתרחשה בשנת ג' אלפים תשכ"ט (31 לפנה"ס), שהביאה לכ-30 אלף הרוגים: "בשנת שבע למלכות הורדוס , והיה רעש בארץ היהודים שכמוהו לא נראה מעולם, והרעש גרם להרג רב בבהמות הארץ, גם כשלוש ריבואות אנשים נהרגו תחת מפולת הבתים, ואילו הצבא שחנה תחת כיפת הרקיע לא ניזק כלל באסון".

את התיאור שניתן ע"י יוסף בן-מתתיהו ניתן כבר לתארך במדוייק, בעזרת עדויות ארכיאולוגיות והצלבות היסטוריות. מעניין לראות את הדגש שהוא נותן על אי היפגעות הצבא עקב חנייתו בשטח פתוח והרחק ממבנים.

העדויות לרעידות אדמה חזקות בארץ ישראל, ממשיכות לאורך השנים:

ועם התקדמות ההיסטוריה ניתן לקבל תיאורים טובים יותר וכן לבצע תיארוכים מדוייקים יותר של האירועים עצמם והיקף הנזקים, וע"י לנסות לבצע הערכה מושכלת של עוצמתה הפיסיקלית וכן לנסות ולמקם את מוקד הרעידה.

הרעש בתקופת הגאונים

בשנת ד'תק"ח או ד'תק"ו וי"א ד'תק"ז , (בין 746 ל-748 למניינם) התרחשה רעידת אדמה חזקה בבקעת הירדן הידוע בשמו 'רעש שביעית', שם הרעש נקבע כיוון שהוא נזכר בפיוטים כרעש שקרה בשנת השביעית – שנת שמיטה. בית שאן וחמת גדר נהרסו, וכן נגרם הרס כבד לערים נוספות בכל הארץ, בעיקר בטבריה, ירושלים, לוד, יריחו וג'רש בירדן.

הרעשים בסוף תקופת הגאונים

בשנת ד' תשצ"ד (1033 למנינם) התרחשה רעידת אדמה חזקה  בבקעת הירדן. נזקים ממצרים ועד סוריה. יריחו נהרסה, ונגרם הרס כבד לרמלה ולשכם. כמו כן נהרסו מבנים רבים בירושלים, בחברון, בעזה ובעכו, וגרמה לכ-70,000 הרוגים, זוהי ככל הנראה רעידת האדמה הקטלנית ביותר שאירעה על אדמת ארץ ישראל.

לפי דיווחים על נזקים כבדים שדווחו מים המלח לכנרת, רעידת האדמה פרצה את כל קטע שבר בקעת הירדן. התיעוד ההיסטורי הראה גם שדפוס הנזק דומה לרעש השביעית. גם רעידות האדמה של שנת ד'תק"ח וגם של ד'תשצ"ד קרעו את שברי בקעת הירדן בעוצמה של יותר מ-7.0.

בשנת ד' תתכ"ח (1086 למנינם)  התרחשה רעידת אדמה לפי ההערכות במפרץ אילת או בערבה. הרס כבד בכל רחבי הארץ, בעיקר ברמלה וסביבותיה. למעלה מ-15,000 אנשים נהרגו, ההערכה היא שרעידת האדמה הייתה בעוצמה של 7.0.

הרעש בתקופת הראשונים

בשנת ד' תתקס"ב (1202 למנינם) התרחשה רעידת אדמה בעוצמה של יותר מ-7 באצבע הגליל-בקעת הלבנון. הרס ונזקים כבדים באזורים שכיום הם סוריה, לבנון וישראל. לפי הערכה מוגזמת למדי, שכוללת את מניין ההרוגים כתוצאה מן הרעידה, ובכלל גם אנשים שמתו ממגפה כתוצאה מהצפה של נהר הנילוס,  נאמד מספר ההרוגים ב-1.1 מיליון נפשות, הערכה ריאלית וזהירה יותר מציינת שסך ההרוגים מן הרעידה הגדולה נאמד בלא יותר מ-30,000 אנשים.

הרעש בתקופת ראשוני האחרונים

בשנת ה' ש"ו (1546 למנינם) התרחשה רעידת אדמה בעוצמה משוערת של יותר מ-6 בבקעת הירדן. הרס כבד ומאות הרוגים בשכם, יריחו, ירושלים, חברון, עזה, רמלה ויפו.

213  שנה לאחר מכן – בשנת תקי"ט (1759 למנינם) תועדה רעידת אדמה בעוצמה משוערת של יותר מ-6.5 בבקעת הלבנון. רעידת אדמה יצרה תזוזה אופקית של פני השטח, שהסיטו בחצי מטר את מצד עתרת שעל גדות הירדן. הרעש הורגש ברוב שטחי ארץ ישראל, ירדן וסוריה ונגרם הרס בצפת, טבריה, סאסא, גוש חלב, עין זיתים, סג'רה, עכו ונצרת. לפי הערכות שונות, נהרגו 10,000 – 40,000 אנשים.

רעידת האדמה בירושלים

לפני כ-190 שנה בט"ו אייר תקצ"ד (1834 למנינם) רעדו ירושלים, בית לחם ומדבר יהודה עד ים המלח, גם בצפון הורגשו הרעידות – האחת בשעות הצהריים, והשנייה בערך בשעה תשע בערב.

רעידת האדמה בצפת – בתקופת הבת עין

שלוש שנים אחר כך נרשמה רעידה הרסנית יותר. היה זה ביום ראשון, כ"ד טבת תקצ"ז (1837 למנינם), שפגעה באזור הגליל בארץ ישראל ובלבנון, הותירה אלפי הרוגים והחריבה את העיר צפת וסביבותיה, וכן פגעה קשות בעיר טבריה. כמו כן נפגעו בצורה קלה יותר הערים שכם, עכו, נצרת, צור וצידון. העוצמה היתה ככל הנראה 6.5 עד 7 דרגות, ההרס והחורבן הועצמו על ידי שורה של גלי צונאמי שעלו מתוך ים כנרת ופגעו קשות בטבריה. על פי דיווחי הפחה הטורקי, מספר הנספים בצפת היה בין 1,700 ל-1,800, ובטבריה כ-600. בסה"כ ההערכות הן שנהרגו בין 5000 ל-7000 בני אדם ברעידת האדמה.

כידוע הרה"ק רבי אברהם דוב מאבריטש זי"ע ה"בת עין" היה אז בבית מדרשו והתפלל תפילת מנחה. כשהתחילו הזעזועים ציווה הרב לכל המתפללים להתאסף סביבו ולהשתטח על הארץ. הזעזועים גברו וחלק גדול מבית המדרש התמוטט, אבל אותו חלק שבו הצטופפו כולם נשאר עומד על תילו וגם הגג נשאר תלוי באוויר והמתפללים ניצלו בדרך נס. בשלט בבית מדרשו נכתב: "מה נורא המקום הזה, בית מדרש של רבי אברהם דוב האדמו"ר מאווריטש זצ"ל, שחזה את הרעש הגדול על צפת תובב"א בתקצ"ז ובזכותו הגדולה ניצל חצי ביהמ"ד מחורבן והאדמו"ר ותלמידיו שרדו בחיים".

יצויין, כי לא היה אפשרי לדעת מה הייתה המגניטודה של רעידת האדמה, שכן השימוש בכלים סייסמולוגים מודרניים עוד לא היה קיים, וסולם ריכטר לקביעת גודלן של רעידות האדמה נקבע לשימוש רק כמאה שנה מאוחר יותר, ב-1935.

מלאכת חילוץ הלכודים בהריסות העיר צפת נמשכה זמן רב. הימים היו ימי חורף קרים וגשומים, והאנשים הבריאים שנותרו בעיר התקשו בחילוץ ובהגשת עזרה רפואית. הראשונים להגיש עזרה היו אמריקנים ואנגלים, שהגיעו מביירות שבלבנון שגם היא נפגעה מרעידת האדמה.

רעידת האדמה האחרונה בארץ בשנת תרפ"ז

רעידת האדמה הקשה האחרונה שנרשמה היתה לפני קרוב למאה שנה. בי"א תמוז תרפ"ז (1927 למנינם), בשעה 15:03, ומוקדה היה בצפון ים המלח. רעידת האדמה פגעה קשות בעיר ירושלים בעיקר באזור המזרחי של העיר, הר הזיתים והעיר העתיקה. וכן פגעה בערים יריחו, רמלה, לוד, צפת, טבריה ושכם ונקלטה ב-79 תחנות סייסמוגרפיות ברחבי העולם. עוצמתה היתה 6.3, והיא גבתה את חייהם של קרוב ל-300 בני אדם, וגרמה לכאלף פצועים בכל ארץ ישראל המערבית ועבר הירדן .

בנוסף, נרשמו נזקים עצומים ברכוש, כתוצאה מקריסתם של כעשרת אלפים מבנים על יושביהם, ואפילו זרימת הירדן נעצרה כתוצאה ממפולות אדמה.

רעידת האדמה במפרץ אילת

רעידת האדמה החזקה ביותר שהורגשה בישראל נרשמה במפרץ אילת בשנת תשנ"ו (1995 למנינם), כאשר המוקד היה בים סוף, כ-150 ק"מ דרומית לאילת. עם זאת, עוצמת הרעידה – מעל ל-7 דרגות, זעזעה את העיר הדרומית ואף גרמה בה נזקים משמעותיים לכבישים ולבתים. בחסדי שמים לא היו נפגעים בנפש בישראל ברעש ההוא.