השואה, הרבי מצאנז וההסתה: נאום הבכורה של ח"כ רוט • צפו

צילום: ערוץ כנסת

הח"כ הנורבגי משה שמעון רוט, נציג חסידות צאנז באגודת ישראל שנבחר לכנסת בעקבות התפטרות השר מאיר פרוש, נשא השבוע במליאת הכנסת את נאום הבכורה שלו.

"8524 היו המספרים הראשונים שהכרתי. ספרות אלה היו חקוקות על ידו של אבי, ר' חיים אלטר ז"ל, בהיותו ניצול אושוויץ. כשהייתי ילד קט וסקרן, שאלתי את אבי מה הם המספרים הללו? מי עשה לך את המספרים? ובעיקר, ניסיתי להבין למה בכלל יש לאבי מספר על היד? התשובה לשאלה זו ארכה הרבה שנות הקשבה והתבוננות והרבה לימוד, קליטה והבנה. אך אם אנסה לומר לכם היום את התשובה, אוכל לומר זאת בשתי מילים: העם היהודי.

אבי קיבל את המספר בגלל היות שייך לעם היהודי. את המספר שהוא לקח מכל מה שהוא העבר, המסר שהפך למהות חייו, המסר שהוא העביר לי הוא להיות תמיד חלק מכלל ישראל. לחשוב על כלל ישראל, לדאוג לכלל ישראל ולעשות למען כלל ישראל. לכן, הוא עצמו עסק כל ימיו בפעילות ובחסד למען הזולת. פעילות למען בניית והחזקת בית החולים "לניאדו", פעילות למען מוסדות תורה וחסד, פעילות לעזור לכל יהודי, בכל מקום, מלעזור לנתן שרנסקי ואחרים לצאת מ"מסך הברזל" וכלה בלהקשיב ולסייע לאנשים קשי יום במצוקתם.

את המספר הזה והלימוד הזה הנחילו לי הוריי היקרים ז"ל, ואת זה ראיתי מומחש אצל הצדיק הנשגב, הרבי מצאנז ז"ל, שהיה מסור עבור כלל ישראל במסירות אין קץ, יומם ולילה, באופן מפליא ובצורה שלא תיאמן. מהם חונכתי לחשוב כל העת על הזולת ולעבוד למען הכלל. בזכותם ועל כתפיהם עומד אני הקטן לפניכם ביום הזה.

כהכנה לנאום זה, קראתי נאומי בכורה של אחרים. רציתי לקיים "מכל מלמדי השכלתי". לא יודע אם אמנם השכלתי אך נהניתי מאוד לקרוא נאומי בכורה, נאומים המכילים הבטחות גדולות ונחרצות לביצוע דברים גדולים וחשובים – משוויון אמתי לכל המגזרים עד הורדת יוקר מחיה, מטיפול בפשיעה עד הורדת מיסוי וביטול הביורוקרטיה, ואפילו, כן, כן, תיקון וריסון מערכת המשפט.

כשקראתי כל זאת, הרגשתי כמי שזכה שמלאכתו נעשית על-ידי אחרים. לכן, בחרתי היום לדבר על מה שאחרים לא דיברו ועל מה שמוריי היו רוצים שאדב ויושב על ליבי הרבה שנים. אבקש לדבר על שתי נקודות: אחת – לא תעשה, ואחת – עשה. אם תרצו – סור מרע ועשה טוב.

אתחיל בסור מרע – הציבור במדינה, מנהיגיה וסופריה, רואים את עצמם כחלק מהקדמה, הפתיחות והנאורות. חלק חשוב מפתיחות זו מתבטאת בקבלת האדם השונה. במיוחד נאמרו הדברים כשמדובר על קבוצה, על קולקטיב. לא יעלה על הדעת ולא ישמע כזאת בארצנו שפוליטיקאי, עיתונאי, שופט או כל מי שמכבד את עצמו, ידבר בגנות קבוצה. קל וחומר, לא יכתוב או יציג בלעג קבוצה אתנית או כל קבוצה שהיא.

אך ראו זה פלא, כל הפתיחות נעלמת, כשמדובר בציבור החרדי. הקולקטיב החרדי מוכפש על בסיס קבוע ללא שום מעצור. על הציבור היקר הזה מותר לומר ולכתוב מה שרוצים. מותר לשקר, לעוות, להשחיר, ללעוג כמה שרוצים. גם אם מתבטאים באופן מכוער ואכזרי, שיקרי ומבזה, למי זה אכפת? להפך, ישנם פוליטיקאים, עיתונאים וסטיריקנים שזה בדיוק מחייתם ומומחיותם. לבושתנו ולחרפתנו, משתמשים במדינת ישראל במוטיבים מכוערים אשר תצילנה האוזניים, ואין פוצה פה ואין מגן מול הכיעור הזה.

לצערי, לא רק לעג וקלס הם מנת חלקו של הציבור החרדי אלא כידוע, מילים מייצרות אווירה ומעשים. לכן, כתוצאה מהדה-לגיטימציה הזו מקפחים ומפלים את הציבור החרדי ללא כל חשש. בין כה וכה, אף אחד לא יגן עליהם. רק היהודי החרדי התמים צריך לחשוש ממכת"זית, משוטר, משופט, מעיתונאי ומכל מי שרואה בו טרף קל.

הרבה פעמים שאלתי את עצמי – איפה הם האנשים ההגונים? האין אנשי יושר בציון? האין מי שכואבת לו שנאת החינם הזו? לאחרונה שמעתי שבערוץ 14 לא נותנים להכפיש וללעוג לחרדים כקולקטיב. כששמעתי את זה, חשבתי שמין הראוי להעניק להם פרס "חסידי אומות העולם" על זה שהם הגונים ולא משניאים את הציבור החרדי. אוי לה לאותה בושה.

עוד אציין תופעה כואבת – בכל פעם שיוצא איזה תחקיר רדוד, מעוות ושקרי נגד הציבור החרדי, בסמוך לו יוצא במדיה העולמית תחקיר מעוות ושקרי נגד חיילי צה"ל או סתם כך גינוי למדינת ישראל. ואני תוהה האם יש קשר בין הדברים?

רבותי, זה כואב. העובדה שהשנאה והלעג נאמרים ונכתבים בעברית, לא ברוסית ולא בגרמנית אלא בלשון התורה והמסורה – כואב הרבה יותר. מלבד הכאב, יש בשנאה זו ובניכור זה נזק גדול לכל העם.

אין חשש שהציבור החרדי יפסיק להתנדב ותרום. 170,000 המתנדבים מהציבור החרדי ימשיכו בכל מקרה בעבודת הקודש, ללא גמול ולא ציפייה להכרה. עשרות עלפי חרדים וחרדיות יהיו שם לתרום דם, לתרום כסף, לספק תרופות, ללמד, לתקן, לחלץ, להציל נפשות ולספק רפואה ומזור לכל אחד, ללא שום הבדל, גם לאלו שרודפים אותם על זה שהם הולכים בדרכי אבותינו. עשרות-אלפי המשקיעים החרדים ימשיכו להשקיע את כספם בארץ ישראל. עשרות-אלפי המעסיקים החרדים ימשיכו לפרנס ולפתח את הכלכלה בארץ ישראל. ועל כולם – עשרות-אלפי תלמיד הישיבות, כן ירבו, ימשיכו בלימוד התורה ונשיאת הלפיד של מורשת ישראל.

הנזק הגדול מכל הרדיפה הוא בהשפעה על הנוער. כל השנאה והניכור הביאו לדאבוננו למצב שגדל דור שלם שלא יודע ולא מכיר את שורשיו. דור שלא יודע ולא מרגיש חיבור לעם היהודי. דור שמרגיש את מקומו בברלין, בלונדון, בסן-פרנציסקו יותר מאשר בירושלים. אני לא רוצה להעלות על דל שפתי את ההמשך של הדור הזה – הלוואי שאתבדה.

לכן, אני רוצה לזעוק זעקה גדולה, אולי מישהו ישמע וירחם – חדלו. הפסיקו עם שנאת החינם הזאת. הפסיקו בדרך המזיקה כל-כך לעמינו. היו הגונים והתייחסו לציבור החרדי כמו שמתייחסים לכל ציבור אחר, בהגינות ובכבוד אנושי מינימאלי".