חכם אליהו הכהן נולד לאמו ולאביו חכם אברהם שלמה הכהן, בשנת תי"ט בעיר איזמיר, שבתורכיה.
בעטרות רבות נתעטר חכם אליהו הכהן, עלה והתעלה בנגלה ובנסתר, ונודע ברבים בדרשותיו ובספריו, אשר השאיר אחריו לברכה עד שמרן החיד"א העיד עליו: "ורבים השיב מעוון בדרשותיו ובתוכחותיו ובמתק לשונו"
חכם אליהו הכהן עמד במערכה נגד נגע הרבית באיזמיר, וביטלה כדין, מבלי להירתע מפני בעלי הזרוע בעירו. הרבה לדבר בענייני הצדקה, היה אוספה, ומחלקה לנצרכים. חכם אליהו הכהן נודע גם כבעל מופתים.
בתו נישאה לחכם חיים הכהן, וחכם אליהו הכהן, מזכיר כמה חידושים משמו בספריו. תלאות רבות סובבוהו. בנו יצחק, מת עליו לפתע, וחכם אליהו הכהן אביו התאבל עליו ימים רבים.
חכם אליהו הכהן נפטר ביום ח' באדר ב' בשנת תפ"ט, והובא למנוחות בעיר מולדתו איזמיר.
חכם אליהו הכהן חיבר למעלה משלושים חיבורים. בין חיבוריו: 'שבט מוסר' – דרשות, שיצא לאור בחייו בשנת תע"ב בקושטא, ומאז הודפס בעשרות מהדורות בכמה שפות: ערבית יהודית, לדינו ויידיש; 'מעיל צדקה' – אונטולוגיה בנושא הצדקה; 'מדרש תלפיות'; אליהו זוטא; מדרש האתמרי; דנא פשרא; מנחת אליהו; אגדת אליהו; סמוכים לעד; תהילות ה'; אזור אליהו ועוד.
חיבר ספר אזור אליהו – כקרבן תודה לה' על הנס
הגאון הקדוש רבי אליהו הכהן מאיזמיר זצ"ל, בעל "שבט מוסר", חיבר ספרים רבים ונודעים. בהם הספר "אזור אליהו". על שם אזור העור שחגר אליהו הנביא זכור לטוב (מלכים ב' א', ח'). אבל הגאון הקדוש רבי חיים פלאג'י זצ"ל (בספרו מ"י חסד על ילקוט שמעוני) שהיה גם הוא רב באיזמיר סיפר בשם הזקנים, ששם זה ניתן לספר משום שבאשמורת הבוקר ביקש ה"שבט מוסר" לחגור עצמו לתפילה, ולא הבחין שחגר עצמו בנחש! ובמקום אחר (בספרו "תנופה לחיים") סיפר סוף המעשה: כשהתחיל ללמוד לפני התפילה החל הנחש להתנועע עד שלאט לאט התיר הקשר שנקשר בו, ולאט לאט החליק ממנו ולא הזיקו!
ולכך כקרבן תודה חיבר ספרו "אזור אליהו" על הנס שעשה לו ה' והצילו מהנחש.
כשהיה הצדיק רבי משה מקוברין זצ"ל מספר סיפור זה, היה אומר: מה שהנחש לא הזיק ולא הרע ל"שבט מוסר", אינו מפליאני שכן אמרו (שבת קנא, ב, סנהדרין לח, ב) "שאין חיה שולטת באדם אלא אם נדמה לה כבהמה, שנאמר: 'ומראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ' (בראשית ט, ב) "נמשל [אם האדם נמשל על יד החיה ואינו מושל עליה, הרי זה משום] כבהמות נדמו" [בעיני החיות] (תהילים מט, יג).
הכלל שהצדיק רבי משה מקוברין זצ"ל אמר, שאין זה פלא בעיניו שהנחש לא הכיש את ה"שבט מוסר" – ויתכן, שאם היה מכישו היה הנחש מת, כשם שאמרו (ברכות ל"ג, ע"א) שערוד הכיש את רבי חנינא בן דוסא, והערוד מת. באותה שעה אמרו: "אוי לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא". מה מתפעל הוא, מכך שה"שבט מוסר" בקש לחגור עצמו, ומצא אבנט משונה, גוף של נחש, ולא הבחין כלל שאין זו פיסת אריג וחגרו למתניו, וקשר ראשו לזנבו, ולא הרגיש…
(הגדה של פסח – 'מקרבן לתורה')
מה יעץ רבינו למי שחלם חלום רע בשבת
כתב הגה"ק ר' חיים פלאגי בספרו "רוח חיים" (סימן רפח א) בשם הגאון רבי אליהו הכהן האיתמרי זצ"ל (בעל מדרש תלפיות ושבט מוסר), שהיה מייעץ למי שחלם חלום רע בליל שבת, שלא יתענה בשבת, אלא יענג עצמו באכילה ושתיה, רק שלא ישיח שיחה בטילה, אלא יקרא בספר תהלים, ויעסוק בתורה כל היום כפי כוחו, דקיי"ל שהתורה מגינה ומצילה מן הפורעניות ומן החטא כמבואר במסכת סוטה (כא, א). (רוח חיים)
כך התייעצו רבותי עם התורה הק'
כתב הגאון רבי יהושע בנבנשת ז"ל בהקדמה לספרו על הירושלמי [חיבר פירוש שדה יהושע על כמה מסכתות. חלק על כמה ממסכתות מסדר זרעים, נדפס בחיי המחבר בקונשטנדינה שנת תכ"ב, והיינו על ברכות, פאה, ערלה, חלה ובכורים]:
"ומצאתי בקונטרס כ"ת להרב מהר"א הכהן בעל שבט מוסר, ז"ל: קבלתי מרבותי כשהיו רוצים לעשות איזה דבר והיה מסופקים אם לעשותו אם לאו היה נוטלים חומש או נ"ך והיו פותחים אותו ורואים בראש הדף מה הפסוק שהיה מוצא, וכפי שמראה אותו הפסוק היו עושים, ונמצא שהיו מתיעצים עם התורה כדת מה לעשות בכל עניניהם וזה עצמו רומז מאמרם ז"ל ליטול עצה מן התורה, דמורה היתר לעשות כן, ואין זה בכלל המשתמש בתורה עכ"ל. ואפשר עוד דרז"ל הורו בזה, דהגם שאמרו בספרי אין שואלים בגורלות דכתיב תמים תהיה, כגון זו שרי, עכ"ל. (עלי תמר – הקדמה לירושלמי)
מלמד שכל נשמה ונשמה יש לה אחיזה באות אחת מן התורה.
הנה התורה היא הבית, אשר ישראל שוכן בתוכה, ששישים ריבוא אותיות לתורה כמספר נשמותיהם של ישראל שאינן חסרים משישים ריבוא כנודע. וכל נשמה ונשמה יש לה אחיזה באות אחת מן התורה, באופן שהתורה היא בית ישראל. סמוכין לעד, חלק א, הקדמה
מזהיר, שאף אם מכיר בעצמו, שאינו מבין – יתמיד בלימודו.
אל יעלה על דעתך, כאשר עלה בדעת הרבה, שנאבדו בידם באומרם – כיוון שמכיר אני בעצמי, שאין בדעתי להבין ולהשכיל, איני עוסק בתורה! – טועה הוא בדבר, שהרי הוא מחויב לעשות מה שנצטווה לעשות, ואם יבין – יבין, שהרי 'והגית בו יומם ולילה' כתוב, ולא כתוב 'ותבין בו'. …
ומה גם שאמרו – האדם שאינו לומד, מפני שאינו מבין, הוא פיתוי היצר. יתמיד בלימודו, וסוף הבינה לבוא, שברא הקדוש ברוך הוא חשקו בתורתו ודבקותו בה, פותח לו מעיני החכמה. שבט מוסר חלק א, פרק א סימן י"ב
מזהיר בעניין הצדקה, שאם חולה, ואין בידו לתת, יצטער מצרתם.
בני, היזהר הרבה בעניין הצדקה. בין כשיש בידך לעשות, בין כשאין בידך – תן כפי יכולתך. ואם אין בידך כלום – עשה בגופך. ואם חולה אתה בגופך, במקום שאתה שם – הוי מצטער בינך ובין עצמך מצרת העניים. ואם באים לפניך, פייס אותם בדברים, והחזק לבבם עם הקדוש ברוך הוא, כי הוא בעל היכולת להשפיל ולהרים. שבט מוסר חלק א, פרק ט"ז סימן קל"ד
מלמד שתשובת ישמעאל נרמזה דווקא במעשה החסד.
'ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה' – מכאן דרשו חכמינו זיכרונם לברכה, שישמעאל עשה תשובה, שהקדים ליצחק. הנה להודיעך כוח החסד – לא רמזה התורה תשובת ישמעאל כי אם במעשה החסד, שעשה לקבור את אביו. מעיל צדקה חלק א', סימן תתס"ד,
מלמד שלא למנוע מעשה זקנים, אף שנראה בעיניו דרך ביזיון.
ואני שמעתי משארי, החכם המרומם, כבוד מורנו הרבה, הרב אברהם אפומאדו, זכרונו לברכה, שהיה בעיר בורסה בשנים קדמונים, שליח ציבור אחד מופלג בזקנה. כשהיה קורא בספר תורה, היה עושה תנועות בידו, לרמוז מאורעות הקריאה, ונהג כן שנים הרבה.
פעם אחת נכנס שם רב אחד ומנעו מזה, שנראו הדברים בעיניו דרך בזיון, ובעתוהו בחלום ואמרו לו: איש אחד שהיה מכבד להקדוש ברוך הוא, והיה משמח בו, מנעתו מלשמחו. מיד בשחר, השכים הרב לפתחו של שליח ציבור לשאול ממנו מחילה, ולבקש ממנו שיחזור לתנועותיו. שבט מוסר חלק ב, פרק ל"ד סימן כ"ג
מביא טעם לומר הפיוט בניגון, שמכניס יראת ה' בלב השומעים.
כשאומר החזן איזה פיוט, כנהוג שאומר בחגים ובמועדים בניגון, יבחר שיהיה מהניגונים המכניעים את הלב ומביאים מורא ופחד, מסודרים כראוי, כאילו ברוח הקודש נאמרו, כגון שירי הקדמונים ושירי כבוד מורנו רבי ישראל נאג'אר, זכר צדיק לברכה, אשר העיד עליו האר"י הקדוש, זכרונו לברכה, שהיה ניצוץ דוד המלך, עליו השלום, וברוח הקודש אמרן. ומה גם, אם הם שירים מסודרים, על פי הקבלה – לפי שהניגון וסדר הדברים מכניס יראת השם בלב השומעים, ונותנין ליבם אל התפילה. שבט מוסר חלק ב, פרק לד סימן י"ח
מלמד שעל מה שחשקת ללמוד, על דבר זה באת לעולם.
אל תביט ותשגיח לדברי המתנגדים על מה שחשקת לעסק בתורה, בגמרא או בפשט או בדרש, באומרם לך: למה אתה מוציא כל ימיך בפרט זה של תורה ולא בפרט זה?משום שעל מה שחשקת ללמוד, על דבר זה באת לעולם. שבט מוסר חלק א, פרק א סימן י"ג,
נערך והוגש ע"י הרה"ג רבי יוסף חיים אוהב ציון שליט"א
