סיפר הרה"ק רבי משה מקוברין זיע"א (נלב"ע כ"ט ניסן תרי"ח):
בילדותי שיחקתי עם חבריי בחודש אלול. אחותי הגדולה פנתה אלי בתמיהה "גם בחודש אלול משחקים?! בחודש הזה אפילו הדג שבמים רועד!" מיד התחלתי לרעוד, ועד היום רועד אני מהפחד הזה.
(לכאורה זהו המקור הקדום ביותר למשפט הידוע כי בחודש אלול דגים שבים רועדים).
מאמרותיו של רבי משה מקוברין:
יום שיהודי אינו עושה בו טובה ליהודי אחר, אינו נחשב ליום.
מי שרגע ביטול תורה אינו חמור אצלו כעבירה חמורה, עדיין לא דרך אפילו על מפתן החסידות.
אך גם מי שאפילו אחרי עבירה חמורה, אינו יכול לעמוד בתפילה ולשפוך שיחו לפני הקב"ה, כבן המתחטא לפני אביו, עדיין לא דרך על מפתן החסידות.
הייתי מוכן שינסרו עצים מעל ראשי, אילו ידעתי שתצמח מכך טובה ליהודי.
לפני פטירתו הזהיר שלא יגידו עליו שום שבחים, רק דבר אחד יהיו רשאים לומר עליו – שהיה אוהב ישראל באמת.
