בחודשיים האחרונים, שמענו מדי פעם את דוד ביטן ואחרים קוראים לאיזון בין הימין לשמאל. מנגד יש מחברי הליכוד שמאשימים את ביטן ברצון למצוא חן בעיני אנשים מסויימים בגלל מצבו המשפטי. המחלוקות בתוך הליכוד כבר די לעוסות, אך יש בהן כדי להדליק נורת אזהרה אדומה.
לכל ממשלה וקואליציה יש את הדברים שחבריה מעוניינים לקדם, לפעמים מצליחים יותר ולפעמים פחות. אך יש יוזמות שכדי לקדמם צריך אנרגיות וכוחות לא סטנדרטיים ומעת לעת נמצאים האנשים שמעוניינים להשקיע את מרצם בקידום אותן יוזמות. אך יש דבר שיכול להרוס גם לאנשים אלו את המוטיבציה לפעול, שהות! כשמשתהים מלפעול באופן מיידי, פעמים רבות המרץ מתמוסס ותחושות ייאוש וחידלון מתפשטות לאורך ולרוחב.
הממשלה הנוכחית ככל שתמתין עם החוקים הנדרשים, כך תתקשה במימוש האידיאולוגיה והערכים שלשמם נבחרה, גם מצד עצם השהות וגם מצד אותם אנשים שבגלל אינטרסים אישיים צרים, עלולים לתקוע מקלות בגלגלי הקואליציה. אותם אנשים לא יעזו להקשות על שאר חברי הקואליציה, אם יראו נחישות בקידום הרפורמה המשפטית וכל היוזמות שהימין חולם עליהן שנים רבות, אך אם יראו שהעניינים מתקדמים בצורה מהוססת ותחושת ספק מרחפת באויר בכל הקשור לאפשרות הממשלה הנבחרת למשול, זה יהיה רקע טוב בשביל 'האנשים הממתנים' לפעול, מה שעלול להביא את הקואליציה לרוב רעוע והקפאה מוחלטת של כל קידום משמעותי. אם נביט לאחור, נראה שכבר במוצאי הבחירות, השהות היתה 'אם כל חטאת'. אנשי האופוזיציה יצאו מהבחירות האחרונות מוכים וחבולים ואצל כולם שררה התחושה שהנה נגמרה החגיגה וכל ה-'כן ביבי או לא ביבי' הסתיים ב'נוק אאוט' מוחלט לטובת הימין.
אך לא עברו ימים רבים ואנשי השמאל שמו לב שהימין משתהה מלהקים קואליציה, הם ראו את ההססנות, כמו גם את חוסר היכולת להכיל את הניצחון הגדול ומיד התעוררו לחיים.
אין שום סיבה אמיתית לחוסר היכולת של הימין לשלוט מעבר לכך שהוא מהסס ומשתהה מלפעול, זה עדיין לא אומר שלא צריך לקדם עניינים בשום שכל, אך גם חוקים סבירים יוכלו להתקדם, רק אם הם מקודמים באופן נחרץ ומיידי.
כפי הנראה, בשמאל מחכים לראות כיצד יפתח מושב הקיץ של הכנסת, אם הימין ישדר שהוא פועל באופן מיידי ונחוש אך בצורה מתונה, תיתכן בהחלט אפשרות שהמחאה נגד הממשלה תדעך ותסתכם רק בכוחות מקומיים שימשיכו להפגין כל עוד נשמת ראש הממשלה בנימין נתניהו באפו, אך אם הימין יתחיל ברגל שמאל וישדר שהוא לא סגור על עצמו, זה יהיה ככל הנראה הסוף לכל חלומות הימין בזמן הקרוב, השמאל יבין שהימין פשוט מפחד ממנו ומשתהה בכל חקיקה לראות כיצד זה מצטייר בעיני הצד השני של המתרס ואז יצליח לסחוף חלקי אוכלוסיה רחבים יותר לתמוך בעמדותיו.
כל בר דעת מבין שהמלחמה במדינה בין שני הצדדים, היא מלחמה פסיכולוגית לראות מי ממצמץ ראשון, בינתיים הימין מצמץ בקצב של 'וינקר מאותת'. בפתיחת הקיץ, זו אולי ההזדמנות האחרונה לחזור למגרש ולהראות נוכחות גבוהה ובטוחה יותר מצד גוש הימין.
במושב החורף הימין טעה בכפליים, הוא גם פעל בצורה מהוססת ומתיחת זמן ללא סיבה וגם מה שכן ניסו לקדם היה באופן קולני ומתגרה מדי כלפי הכוחות הנגדיים, במושב הקיץ הקואליציה צריכה להפוך את הקערה על פיה, לפעול בחריצות אך ללא התלהמות יתר, חקיקות מתונות ומדודות יביאו בסופו של תהליך את התוצאה המיוחלת.
הוא נתקל בהתנגדות של חצי עם שלא אוהב את הרעיון של פירוק החברה הישראלית מאינטרסים צרים ופרסונלים. זה לא עניין של מי ימצץ ראשון. זה פתח דיון מסוכן על אופי עתיד מדינת ישראל וחידד לאנשים מהימין מהשמאל ומהמרכז שהאנשים בשלטון לא ראויים לשלטון עושים בו לביתם ולא לתומכיהם או חלילה לכלל האזרחים. אין כאן ימין לשמאל כמי שאתה מנסה למכור אלא יש ישר ולא ישר, יש דרך ארץ או אין דרך ארץ, יש שיח מסביב לאמת ולליבו של עניין או ספינים, שקרים וגידופים כדי למסמס התמודדות אמיתית.
השמאל לוקה ביוהרה וניתוק , חשיבות עצמית ובהרבי מוקדי כוח דוגמת בית המשפט יש לעשות תיקונים משמעותיים.
בימין במקביל יש חוליים אחרים. אין אידיאולוגיה , רק פוליטיקה ואין שום עניין אמיתי בפתרון למדינה, רק רגו, כוח , כסף וכבוד.
מקווה לאחריות גדולה יותר מנבחרי ציבור. על גבול המביך.