צהריים של קיץ רותח.
הרשיתי לעצמי לקחת מונית.
תשעת הימים, נחסוך מקלחת מיותרת.
הנהג היה אמנם חילוני אבל מהמסורתיים החזקים.
הוא פנה אליי בתמימות.
"תגיד לי גבר, אבל את האמת!"
"רק את האמת, כמובן".
"בחייאת, אתה מחכה למשיח?"
"בודאי, למה שלא? המצב שלנו נראה לך טוב?"
"מה זה למה לא? תהיה אמיתי איתי! יש'ך תוכניות לחופש?"
"נו, מה הקשר?"
"גם לי יש תוכניות. והרי אם יבוא משיח אנחנו לא נעשה אותם, אנחנו נשב ונלמד נעשה מצוות, אז זה מעצבן כזה… כי בא לי לעשות את כל הנופשים והטיולים".
"נשמה, זה שאני ואתה לא נעשה את הדברים האלו, אלא נשב ונלמד, זה יהיה מבחירה!"
"כן, אבל את הטיולים, נופשים וכל זה, לא נעשה. ונופשים בחו"ל וכאלה זה כיף, אתה חייב להודות! בא לי את הכיף הזה!"
"אוי איך שאתה תצחק על עצמך כשתזכר אז בשאלה הזו, הכיף הזה לא ייחשב בעיניך לכלום!"
הלואי שנזכה לחיות את זה…