זו הייתה רוח התנדבות יוצאת מגדר הרגיל.
אני ראיתי את אשתי טובעת בעבודות הפסח, ולא, זו לא הייתה מטאפורה, היא אכן הייתה בתוך בריכת חומרים מסוגים שונים.
ואז, זה נפלט לי מהפה.
"את רוצה שאני אחזיר את הילדים מהלימודים ואשחק איתם בגינות?"
לא הייתה דרך חזרה, וגם אם הייתה, הרבנית חסמה אותה בסרטים אדומים רבים כמו זירת פיגוע רב נפגעים.
"אני מאוד אשמח! תחזרו בחמש!" אמרה וחזרה לשחייה בין המיקסר, הטוסטר והטסטר (מי מנקה כלי עבודה? מה זה היה רק לצורך חרוז דבילי? בושה!)
———————————
כעבור ארבע שעות מייגעות:
"רחלי? חזרתי הביתה!" הכריז הגוף המיוסר והשזוף שלי.
"הו, מצוין! כמה הספקתי! איפה הילדים?" אמרה האישה שאם הייתי בפוקוס הייתי מעיר לה שחבשה בטעות את הסמרטוט כמטפחת.
"במדרגות" אמר הגוף וצנח על הספה, קרי, בלי לשים לב על החפצים הרבים שהיו שם, צווחת ה"איייייייייייי" הרקיעה שחקים.
"איך הם היו?" שאלה חבושת הסמרטוט ברחמים.
"יחסית בסדר… חוץ מיענקי! מאז שיצאנו מהגן, בדרך, בגינה, בגינה השנייה, השלישית, כל הזמן הוא לא הפסיק לבכות!"
"מהגן?!?!" צווחה אשתי, עיניה נפערות בזעזוע. "הוא בכיתה ג'!!!" וכאילו בתיאום מושלם, נכנס באותו הרגע לביתנו ילד זר לחלוטין, שבאומללותו ענה גם הוא לשם יענקי — מה שזיכה אותו בארבע שעות של גרירה אינטנסיבית בגינות ציבוריות, בידי גבר חסר אונים.
זה קצר!!!
אההה אף פעם לא הבנתי את הבדיחות האלה על האבות המנותקים
זה לא הגיוני וגם לא היה יכול להיות
אבא אמור לדעת מי הילדים שלו
אם זה המצב
יש "רווחה" בעולם….
תפסיקו לקשקש קצת הומור
אפילו כ"הומור" עובר רע . ילד זר שמצורף בעל כורחו לאיזשהו אב,שאינו מבין מימינו ומשמאלו. כמה מילואימניקים שחוקים יישמחו להתחלף עם אב השנה,ונשותיהם תגדנה תודה אמיתית
למה לתקוע נושאים לא קשורים , היה בדיחה תצחקו!
לא יודע מה איתך. בשבילי להיות עם הילדים זה הדבר הכי כיף בתקופת פסח משאר המבחר