הגאון רבי ראובן מרגליות (נלב"ע ז' אלול תשל"א) היה גאון עצום, מחבר ספרים רבים (מרגליות הים, תולדות אדם, קב בשמים, המקרא והמסורה ועוד רבים), גם ההדיר ספרים רבים, והיה וחוקר תורני גדול. במשך שנים רבות ניהל את ספריית הרמב"ם בתל אביב.
בהקדמה לספרו 'נפש חיה' על שולחן ערוך אור"ח, כתב על הימים בהם כתב את חיבורו, ימי מלחמת העולם הראשונה:
אם אמרתי אספרה כמו כל אשר עבר עלי במשך שנתיים ימים אלה, תהי הקדמתי זאת לספר זכרונות, אשר אולי אייחד לזה חוברת בפני עצמה. אך זאת אזכורה לילי חורף הארוכים בהיותי סגור ומסוגר לבדי בחדר בחוסר כל, אף בלי נר, כי מיראה שאם יראו האנשים נר דלוק כל הערב ירגישו כי אדם מסתתר במעון זה, לכן לא נדלק גם נר. אך לאור להב האש שבתוך תנור החורף למדתי וכתבתי שטוח על הרצפה, במצב כזה של דכדוך הנפש "בבוקר תאמר מי יתן ערב וכו'". אבל יחד עם זה של סביבה נאמנה טהורה וקדוש, בתקווה וחדוות החיים ערכתי וסידרתי ספרי זה.
