היועמ"שית נגד הממשלה, שוב: לכנס את הוועדה לבחירת שופטים – עכשיו

התנגשות חזיתית, שוב: היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרה מיארה, הגיבה היום (שני) לעתירות שהוגשו בעניין אי כינוס הוועדה לבחירת שופטים ובחירת נציגת הממשלה לוועדה. כצפוי, היא הודיעה לב"גץ שיש לכנס את הוועדה לבחירת שופטים – עכשיו.

בהודעה מטעמה נכתב כי "על פי נתונים שהעבירה הנהלת בתי המשפט קיים צורך במינוי תקני שופטים רבים שהתפנו, ועד לסוף השנה צפוי חסר של 53 תקנים, כולל תקנים שהתווספו. העומס המוטל על שופטי ישראל הוא כבד וחריג בהשוואה בינלאומית, בפרמטרים שונים".

לדבריה, "בתאם ללשון החוק, נוכח הצורך האובייקטיבי במינוי שופטים, קמה חובה לכנס את הוועדה לבחירת שופטים. זאת, בפרט נוכח העובדה שלא הוצגה מסגרת זמנים כלשהי לכינוס הוועדה".

בשבוע שעבר שיגר שר המשפטים יריב לוין מכתב חריף לברהב מיארה, ובו האשים כי התנהלותה בעניין העתירות שהוגשו לבג"ץ נגד אי-כינוס הוועדה לבחירת שופטים הותיר אותו "ללא ייצוג משפטי מינימלי", וכי יש בה "כדי לפגוע פגיעה יסודית בזכויותי כבעל דין".

לוין ביקש להודיע לבהרב מיארה כי הוא רואה את עצמו "כמי שאינו מיוצג בהליך" וכמי שעמדתו "אינה מובאת כנדרש בפני בית המשפט". הוא אף כתב כי "גם בסטנדרטים שלך", כלשונו, מדובר ב"שיא נוסף של יחס מזלזל". בכך, שר המשפטים "פיצץ" את המגעים בין השניים למציאת פשרה בין עמדות הצדדים.

ארגון השמאל, התנועה לאיכות השלטון, העותרת נגד השר לוין על אי כינוס הוועדה לבחירת שופטים מסרה: "אנחנו מברכים את היועצת המשפטית על עמדתה הנחרצת בדרישה משר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לאלתר ולהתחיל לעבוד למען הציבור".

"כל יום נוסף שהוועדה לא מתכנסת לבחור שופטים נוספים, מתגבר העומס על בתי המשפט ופוגע באזרחי המדינה. נראה כי שר המשפטים עושה שימוש לרעה בסמכותו ולמען השיקולים הפוליטיים האישיים שלו – ביום חמישי הקרוב אנחנו נתייצב בבית המשפט העליון על מנת להגן על הדמוקרטיה הישראלית, ונעשה כל שביכולתנו כדי לעצור את ההפיכה המשטרית", נמסר.

התנגדות זו של היועמ"שית מצטרפת לשורת החלטות נגד הממשלה ונגד שר המשפטים יריב לון. רק אתמול פרסמה היועמ"שית את עמדתה הרשמית לבג"ץ, לקראת הדיון בעתירות נגד צמצום עילת הסבירות, כחודש וחצי לאחר שהתיקון עבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית.

בפרסום, הביעה מיארה את התנגדותה אליו: "לראשונה בתולדות מדינת ישראל נשללה סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק לדון ולהושיט סעד לפרט ולציבור, בהתאם לשיקול דעתו השיפוטי העצמאי; וזאת דווקא בהקשר רגיש וחיוני מאין כמותו של הביקורת השיפוטית על פעולותיהם של העומדים בראש הרשות המבצעת".