היום לפני 163 שנים – בי"ח חשון תרכ"א, נחנכה שכונת "משכנות שאננים", השכונה הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה. צפיפות המגורים והתנאים הקשים של היהודים בעיר העתיקה, גרמו להם לחשוב על פתרונות מחוץ לחומה. את השטח להקמת השכונה קנה הנדיב הידוע משה מונטיפיורי.
השם משכנות שאננים ניתן לה ע"פ הפסוק מספר ישעיהו "וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת.
בשטח נחצב בור מים, ועליו הוצבה משאבת מים – דבר שהיה לפלא באותם הימים, ונבנו מקוה מים, בית מרחץ ותנור אפיה. מונטיפיורי הקים בשכונה טחנת-רוח מתוך כוונה שתשמש כמקור פרנסה לתושבי ירושלים העניים. לאחר שהוקמו טחנות-קיטור בירושלים, הושבתה הטחנה, אך היא קיימת עד היום.
בעיתון משנת תרכ"א נכתב כי השכונה מאוכלסת כולה, חצי מהדיירים ספרדים וחציים אשכנזים. בקיץ תרכ"ה פרצה מגפה שעשתה שמות בתושבי העיר העתיקה, ואילו תושבי משכנות שאננים, שחיו בתנאי תברואה טובים מאחיהם, לא נפגעו מן המחלה. דבר זה המריץ את תושבי ירושלים לפנות אל משה מונטיפיורי ולבקש ממנו שיבנה בתים נוספים עבורם. כך היתה שכונה זו הראשונה ליציאת היהודים מן החומות, ואחריה נבנו השכונות ימין משה, מחנה ישראל, נחלת שבעה, בית דוד, בית יעקב, אבן ישראל, מאה שערים ועוד.
