במכתב בהול שהגיע למעונו של חבר מועצת גדולי התורה הגאון רבי יצחק זילברשטיין, כותב קצין בכיר בגזרת עזה על כך שהמלחמה ברצועת עזה היא קשה מאד ומסוכנת, וברוך השם שיש להם סייעתא דשמיא, אך הם רואים בחוש בלילות שיש לצערנו אבדות גדולות, ומדי לילה נהרגים עוד ועוד חיילים הי"ד, ואילו ביום זה לא קורה. ומשחקרו את הנושא הבינו כי בין השעות 23:00 בלילה עד 5:00 לפנות בוקר, חסרות שעות של לימוד ותפילה על ידי האברכים ובחורי הישיבות, וכידוע תורה מגנא ומצלא, ועל כן פנה אל הרב זילברשטיין שיעורר את הציבור להתפלל וללמוד בלילות שלא יהיו אבידות בנפש, ושיצליחו במלחמה.
הגר"י בתשובתו, המתפרסמת בקובץ 'ווי העמודים וחשוקיהם' (חודש חשוון תשפ"ד), כותב: "ודאי שמצווה גדולה למי שיכול ללמוד או להתפלל בשעות קטנות אלו, ומצוה גדולה על כל בית כנסת להתארגן ולארגן כולל של אנשים שיש להם את האפשרות לכך שילמדו ויתפללו בבית הכנסת בשעות הלילה, ויהיו שלוחים של שאר המתפללים והלומדים, וכל אחד יתרום כסף לכולל זה, כדי שיהיו שלוחים של כל המתפללים והלומדים כמו שמצינו באנשי מעמד שהיו עומדים על הקרבן, והיו שלוחים של כל עם ישראל".
לאחר מכן מוסיף הרב ומדגיש, כי ישנם כאלה שלא יכולים להיות ערים בלילה, מאחר ולמחרת לא ילמדו כמו שצריך מחמת עייפותם, ואין הצר שווה בנזק המלך, ולכן יש עצה אחרת, שבשעה שהולכים לישון, יקראו קריאת שמע על המיטה בכוונה גדולה, ויכוונו שהולכים לישון לא להנאת עצמם אלא אך ורק כדי שיהיה להם כוח ללמוד תורה למחרת, ושינה זו עצמה נחשבת זכות לעם ישראל כמו שלומד ומתפלל, ומועילה מאד להרבות זכויות במלחמה.
