חובש רפואת חירום ונהג אמבולנס במד"א, רפי סמט, היה בביתו שבכיסופים כשאירועי השבת הקשה החלו. הוא מספר: "בערב שלפני פתיחת המלחמה, הייתי בכוננות וחניתי את האמבולנס ליד הבית שלי, בשעה 06:30 בבוקר ביום שבת החלו לפעול אזעקות צבע אדום, התלבשתי מהר והייתי מוכן ליציאה במקרה שתהיה נפילה ביישוב. זה ככה בשגרה – מחכים שהנפילות ייפסקו ויוצאים לסרוק אחר פצועים."
"הפעם זה היה שונה, חריג. התחלנו לשמוע נפילות ופיצוצים של רימונים ומטעני חבלה." משחזר רפי, "הנכד שלי, חייל שהיה בחופשת שבת בבית לקח את הנשק האישי שלו ויצא למיגונית כדי להתמגן מפני הטילים. אחרי מספר דקות הוא יצא החוצה וראה מספר חיילים שעומדים שם, הוא ניגש לכיוון שלהם כדי לשאול אותם אם הם צריכים עזרה, אך אלו היו מחבלים שלבשו מדי צה"ל שירו עליו, מצרור היריות הזה הוא קיבל כדור בזרוע ובירך שמאל. למרות הפציעה, הוא הצליח להגיע אליי הביתה ולצעוק לי שהוא פצוע."
"הכנסתי אותו לממ"ד ורצתי החוצה לאמבולנס כדי להביא את תיק עם הציוד הרפואי ובדרך נפגעתי גם אני מכדור בכף היד, המשכתי לרוץ הביתה, חבשתי מהר את עצמי והמשכתי לטפל בנכד שלי. שלחתי הודעה בקבוצת המתנדבים של מד"א ואמרתי שאני זקוק לפינוי. עלתה לי המחשבה לראות את מצב האמבולנס כדי להצליח לברוח איתו מהקיבוץ. הסתכלתי וראיתי שהאמבולנס הרוס לחלוטין. הם ירו בכל ארבעת הגלגלים, בדופן ובחלונות. רק ב-11 בלילה הצליח כוח צה"ל לחסל את המחבלים ולפנות אותנו מהבית, ניצלנו בנס", הוא משחזר.
