משה מיכאל צורן, מביא את הדברים המעוררים של מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א במהלך השבת האחרונה, עם הסבר מדוע לא יורדים השנה כמעט גשמי ברכה, וזאת בשל העובדה שאנחנו לא מודים לקב"ה על הניסים.
"הקב"ה מביא עננים, וגם מי שאינו איש-מקצוע יכול לראות שהעננים השחורים מלאים-וגדושים במים, אבל במציאות יורדות עלינו רק טיפות-טיפות, ואלו אינן ממלאות את החסר. הציבור מבקש לדעת במה ניתן להתחזק.
והנה, אם נשים לב כמה טילים ופגזים משוגרים לעבר ארץ ישראל, וכמעט אף אחד מהם אינו פוגע באיש. זעיר-פה, זעיר-שם, אבל מכל ריבי-רבבות הטילים וכלי-המשחית החודרים לארץ, לא נרשמות פגיעות בנפש, וגם הנזקים בממון מועטים מאוד.
הרי מדובר בנס עצום ונורא! ומי אינו זוכר את מלחמת המפרץ שבה נורו ע"י סאדם חוסיין עשרות טילים לארץ ישראל, ואף אחד לא פגע באיש (מלבד טיל אחד שנורה בליל שבת ופגע מחלל-שבת אחד), עד כדי כך שאנשים החלו לחשוב אולי הטילים הללו עשויים מנייר… ובאמת אינם מסוגלים להזיק…
עד שבא טיל אחד ששוגר למחנה צבא אמריקני, והרג 28 חיילים אמריקאיים! או-אז הבינו הכל, שמדובר בטילים הרסניים מאוד, והיו אלה חסדי שמים שבנסי-נסים איש לא נפגע מיהודי ארץ ישראל.
וכאשר לא מודים להשם יתברך על הנסים שהוא עושה אתנו, הקב"ה אינו ממשיך את שרשרת החסדים שלו, ולא מוריד עלינו גשמים. והדבר דומה ממש, לילד שאביו עושה עימו הרבה דברים טובים, ואם הילד מרגיל את לשונו לומר 'תודה', האבא מתעודד מכך, וממשיך לעשות למען בנו. אבל אם הוא רואה שבנו מקבל את הטובות שעושים עימו כדברים מובנים מאליהם, הוא מפסיק לעשות איתו טובות.
אם נזכור גם אנחנו את הנסים שעושה עמנו השם יתברך בכך שהטילים כמעט ואינם פוגעים באף אחד, ונעשה לנו ציונים וסימנים לזכור זאת, נזכה שהשי"ת יעשה אתנו חסדים נוספים, ויוריד עלינו שפע-גשמים עד בלי די".
אני חושבת שלא יורד גשם כי השם מרחם על חיילינו שבעזה ובצפון ובשומרון ובעוטף. הם שעות רבות בחוץ חלקם כל הזמן בחוץ בקור בלי מקום לנוח ולהתחמם בבטחה. ולכן גם לא קר וגם לא יורדים הרבה גשמים.