אסף מלכא הוא לוחם בגדוד הנדסה, כמו רבים את פרוץ המלחמה הוא חווה בבית הכנסת בשמחת תורה, אט אט החל להבין כי פרצה מלחמה, עוד ועוד בחורים הגיעו לבית הכנסת לומר שלום להורים ולצאת לחזית.
אליו לא פנו, גם לא ביום המחרת, הוא לא וויתר וביקש להתגייס ולהילחם בעזה. לאחר שבועות של אימונים הוא נכנס לעזה כנהג של פומ"ה (פורץ מכשולים הנדסי), שהוא בעצם סוג של נגמ"ש.
באחת הפעילויות במחנה ג'בליה בעודו יושב בתא הנהג, שמע רחש של שיגור פגז, אולם לקח לו זמן להבין כי אכן הכלי בו הוא נוהג נפגע. אסף הסביר בראיון בפטריוטים בחדשות 14, כי תא הנהג בכלי נפרד מתא הלוחמים בנגמ"ש, לכן רק לאחר כמה שניות ארוכות מידי, הוא הבין מה מתרחש, הוא שומע פקודות "לנטוש" "לפרוק", הוא מסתובב לאחור ומגלה כי הכלי בוער כולו.
הוא ממהר לצאת כשלגופו אין מיגון של אפוד קרמי וקסדה. הוא מספיק לרוץ יחד עם חבריו לעבר טנקים ששהו בסמוך, כשכל העת ניתחת עליו אש צולבת של המחבלים שירו את טיל הנ"ט על הפומ"ה.
לאחר שאסף מגיע לאזור המוגן מאחורי הטנקים מתברר כי שני לוחמים נפצעו בתקרית, אולם לא עוברות שניות בודדות וקול נפץ עז מחריד את הסביבה. כלי הפומ"ה שעליו היו הרבה מוקשים ואמצעי חבלה שונים, התפוצץ ועלה בלהבות, לא נותר מהכלי הרבה והוא יצא מכלל שימוש.
אסף מלכא הבין כי זה עתה קרה לו נס גדול, הוא נחלץ בריא ושלם מכלי שנפגע מטיל נ"ט, והצליח להימלט תוך כדי שיורים עליו למקום מבטחים, תוך שהוא ללא ציוד מיגון (-הוא מסביר כי ככה זה נהגים בכלי הזה יושבים ללא מיגון).
בהתרגשות רבה הוא מתקשר להוריו לספר על הנס שאירע לו, ואז מתברר לו שאביו היקר קיבל על עצמו מאז תחילת המלחמה להישאר כל יום בבית הכנסת לאחר תפילת שחרית ולומר פרקי תהילים, למען הצלת עם ישראל. לאחר סינכרון הזמנים התברר ללוחם שניצל כי אבא שלו אמר תהילים בבית הכנסת בדיוק בשעה בה הותקף הכלי בתוכו שהה.
בסיום דבריו אמר הלוחם כי הוא מבקש מכל עם ישראל להתחזק וללמוד תורה, ולהרבות בתפילה, זה מה שמגן על עם ישראל.
תודה לבורא עולם!
מטורףףף