הם עמדו בפני שוקת שבורה, אבל בזכות ההירתמות של עם ישראל, כעת ההכנות בעיצומן. הציבור פתח את לבו, וזכה לשמח את החתן שחלה במחלה הנוראה, זכה לעמוד על רגליו, וכעת עומד לפני חתונתו.
כעת, נדרש מאמץ אחרון, לתת לחתן שהרופאים לא נתנו לו סיכוי לחיות, את הסיכוי לעמוד תחת החופה, ולדאוג לצרכים הבסיסיים ביותר לקיום החתונה.
אין לשער ואין לתאר את גודל השמחה של החתן, כאשר שמע על ההירתמות של עם ישראל, ועל יהודים רחמנים שפתחו את לבם עבור החתונה שלו. מי היה מאמין לפני שבע שנים, כאשר הוא הובהל לניתוח חירום בארה"ב, בהמלצת הרופאים, שיום יבוא והוא יזכה לעמוד על הרגליים, להבריא לחלוטין מהמחלה, ולעמוד תחת החופה?
סיפורו של החתן, זעזע את עם ישראל. כשהיה בחור צעיר, בזמן שחבריו החלו את לימודם בישיבה, החתן הסתובב בין מחלקות בתי החולים. הרופאים לא נתנו הרבה סיכוי. הפרופסור שעלעל בטפסים הרבים אמר בדאגה: "אני לא יכול להבטיח שום דבר…"
מחזירים את החיוך לפניו של החתן החולה>>>
כשהמצב הידרדר, הם קיבלו הנחיה ברורה: "טוסו לארצות הברית" – אמרו העסקנים הרפואיים פה אחד. "יש שם טיפול חדשני ושונה, אולי זה יעזור."
מאיפה מממנים טיסה ושהות לארה"ב, וניתוח חדשני שניתן רק שם? ההורים הדואגים והאוהבים לא חשבו על זה לרגע. שברו חסכונות, לקחו הלוואות, האבא נאלץ לעזוב את הכולל והאמא את העבודה, כשהם מותירים את הילדים הקטנים בהשגחת בני משפחה, והם כבר על המטוס.
ושבע שנים לאחר מכן, ההכנות לחתונה בעיצומה. אבל חייבים את העזרה של כולם. נכון שלא נותר זכר למחלתו של אלחנן, אבל לחובות האדירים הרובצים על כתפי ההורים, נותר גם נותר. כל החסכונות נפתחו. הלוואות ענק וגלגולי חובות מחודש לחודש. וכעת, אין להוריו אף לא את המינימום הנצרך כדי לממן את החתונה. לא מדובר על מותרות, אלא על המינימום הנצרך.
מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש הירש שליט"א, ששמע על המגבית המיוחדת, פנה אף הוא לעם ישראל, לעמוד לימין החתן: "ועד הרבנים לענייני צדקה עושים מגבית מיוחדת עבור חתן שהיה חולה ל"ע וזקוקים להרבה כסף להוצאות החתונה. מצווה גדולה לעמוד לימינו ולסייע במצווה החשובה. ויתברכו כל התורמים בכל הברכות, בני חיי מזוני רוויחי, ברכה והצלחה בכל מעשה ידם ונחת מכל יוצאי חלצם".
כעת, כל שנותר הוא מאמץ אחרון, והחתן שלנו יזכה לעמוד תחת החופה.
