מערכת ההגנה האווירית "כיפת ברזל" פועלת כבר למעלה מעשור, ללא הפסקה ועם התחדשויות שונות. צורך אשר עלה בשנים האחרונות הוא הגנה על השמיים שמעל המים הסוערים של מדינת ישראל, והנכסים אשר טמונים בהם. הלילה (בין שני לשלישי), חצי שנה אחרי פרוץ המלחמה, צה"ל עשה שימוש ראשון במערכת הגנה אווירית חדשה – כדי ליירט כטב"ם שחדר לאזור אילת – מערכת "כיפה ימית". אז איך אפשר לשלב את האוויר והמים ולהגן על אתר שנמצא בעומק הים? הכירו את סוללת "כיפה ימית"
ברקע המלחמה בצפון, נושא שתפס לאחרונה את כותרות העיתונים, וצבע אותן בכחול, הוא ההגנה על המים הכלכליים של מדינת ישראל ובפרט ההגנה על אסדות הגז. אין ספק כי מבחינה צבאית, כלכלית ומדינית, האסדות השוכנות בים הן נכס לאומי. אך עם משמעות גדולה, בא גם סיכון גדול. לכן, כדי לסייע למניעת נזק אדיר, הוקמה ה"כיפה הימית", סוללה של "כיפת ברזל" אשר מטרתה היא לתרום למאמץ לשמור על המים שקטים דרך השמיים.
מעמיסים ויוצאים
הסוללה נכנסה למבצעיות בשנת 2017, ומאז נמצאת בכוננות תמידית. הספינה עליה מתקינים את המשגרים היא מדגם סער 5 ו-6 של זרוע הים, אשר עברה הסבה ייחודית על מנת שתוכל להחזיק את מערכת הנשק. "כל פעם שנוצרת התחממות, אנחנו מגיעים לבסיס של חיל-הים, מעמיסים את המשגרים על הספינה, ויוצאים לכוננות הגנה", פתח סרן א', מפקד הסוללה. "בין היתר, משימותינו הן גם של הרכבת תמונת מצב, גילוי מטרות, וכל מיני היבטים שהאמל"ח (אמצעי לחימה) של חיל-האוויר יכול לעזור בהם".
מי הם אנשיה של הסוללה?
בסוללות יבשתיות, אזורי האחריות מתחלקים לפי גזרות גיאוגרפיות והסוללות מפוזרות ברחבי שטח המדינה. כל אחת בעלת אמצעים של שליטה ובקרה, הנמצאים בתוך המנ"י (מרכז ניהול יירוטים), שתפקידו הוא ראייה כללית על שמי הגזרה והפעלה של המשגרים מרחוק על פי מיקום טיל האויב. "השאיפה שלנו היא לפעול עצמאית ככל האפשר, משום שבשעת חירום אנחנו נמצאים לבד בים", הדגיש סרן א'.
צילום: משרד הביטחון
סמ"ר פ', לוחם מיירט בסוללה, תאר: "אין לנו מקום להיות פזיזים, לכן אנחנו כל הזמן מתאמנים ולומדים. טיל של האויב שפוגע באסדה יגרום לנזק שאפילו לא ניתן למדידה". אז איך מייצרים סביבה שחייבת להיות מושלמת? אחת התשובות לשאלה זו היא תרגולים. "בחוף אנחנו עושים המון תרגילים כדי להבין יותר את דרך הפעולה של חיל-הים", מסביר סמ"ר פ'. "ואחת לחודש יש לנו הפלגות אימון כדי להתרגל לסביבה הימית שכל כך זרה לנו".
ייחודיות נוספת לכיפה הימית ודוגמה נוספת לחתירתה לעצמאות, היא הרכב אנשיה. "זו הסוללה היחידה בה קורס מיירטים הוא דרישה, כך שאין לוחם שהוא לא מיירט", מציין סרן א'. "כל הלוחמים אשר נמצאים על הספינה נדרשים לעבור את הקורס מעבר להכשרתם כלוחמים, על מנת שיוכלו לקחת על עצמם גם את תפקיד השליטה והבקרה. בנוסף ללוחמי הגנה אווירית, ישנם על הספינה גם לוחמים של חיל-הים, אשר מתעסקים במשימות שלהם כגון עיסוק בטילים שונים, מערכות גילוי, ניווט של הספינה, ותיקון תקלות".
לסמוך בעיניים עצומות
כל מי שמגיע לסוללה צריך לעבור קורס של שבוע אשר מכסה את כל ההיבטים המיוחדים לכיפה. "לומדים על הספינה, על השוני בין המערכת הזו לקרקעית, על הממשק עם חיל-הים, מילוט נפש במקרה של שקיעה, ועוד יכולות מיוחדות", פרס סרן א'. "היכולת הזאת לגשר בין שני החילות היא קריטית לפעולה", הוסיף סמ"ר פ'. "שנינו מדברים שפות שונות, ויש לנו משימות שונות בזמן אמת, וזה משהו שצריך לעבוד עליו בצורה הכי אינטנסיבית שיש כדי למנוע מראש קצרים בתקשורת".
"אנשי הצוות על הספינה צריכים לממש, מעבר לסנכרון מלא, גם ידע מקצועי נרחב מאוד וברמה גבוהה", המשיך סרן א'. "אם לדוגמה בסוללה קרקעית יש תקלה שהטכנאים במקום לא יודעים לפתור אותה, זה לא מסובך לקרוא לטכנאים אחרים. אצלנו, אם יש תקלה כזו, אנחנו לבד בעומקי הים". בסוללה ישנם מעט אנשי מקצוע, כך שכל בן אדם הוא קריטי למערכה. סמ"ר פ' מסכם: "זה גורם לנו להיות עם מנטליות יותר חדה. אני חייב לצאת לים כשאני בהכרח סומך בעיניים עצומות על מי שיושב לידי".
