בעודם חוצים את גדר הגבול באישון לילה, הלוחמים לא ציפו שאת הדרך חזרה יעשו אחרי שטיהרו את אחד מקיני הטרור בחאן יונס. סיפורם של הצנחנים בלב מרחב ה'עבסנים' מתחיל בארבעה מחבלים מחוסלים במארב הראשון – ומסתיים ב-54 באחרון.
"כשהוקפצנו למרכז הלחימה – חאן יונס, ציפינו למשימות הגנה על הציר הלוגיסטי, אבל מהר מאוד נכנסנו לפעילויות התקפיות", כך משחזר סגן דולב, רמ"ד לוחמה בבא"ח צנחנים, "נכנסנו כוח של מפקדים ולוחמים באימון מתקדם, צוותים חזקים ומיומנים, ואני יצאתי לפניהם – פצוע קשה בפינוי קריטי".
בשלב זה חציית גדר הגבול כבר מוכרת להם. עבור לוחמי הצנחנים, שנמצאים בלחימה עוד מבוקר 7 באוקטובר, הכניסה לחאן יונס היא משימה נוספת, וקרבות פנים אל פנים מול מחבלים הם לא עניין חדש. הם מתמקמים במגנן, הכול כבר מוכן – תוכניות עם הכוונה מדויקת, ציוד קטלני וצוותים ממוקדים של לוחמים, שמוכנים לכל אירוע.
מילת המפתח היא מארבים – הם מקימים תצפית על מטרה מדויקת, כזו שתמשוך מחבלים והם יפגשו בכוח מוכן של צה"ל. במקרה של שכונת העבסנים, הנקודות ברורות: פירי מנהרות, בתים שיש עליהם מידע מודיעיני, ובעיקר – תחנת דלק אחת, דרכה יוכלו להעביר סולר ישר לפעילות טרור.
"הרעיון שמאחורי המארב הוא לדעת לנצל את השטח לטובתך. מציאת נקודות אטרקטיביות, כשאתה נמצא בטווח ירי אידיאלי – מתוך בניינים גבוהים, צמתים מרכזיות וכו'", הוא מסביר, "אין הרבה מה לחשוב, התו"ל (תורת הלחימה) מובנה, ואם מבצעים אותו כמו שצריך – מגיעים לתוצאות קטלניות".
הלוחמים יוצאים מהמגנן עם כל הציוד הנדרש ליום לחימה מלא, כשאור הירח מוביל את הדרך. הם הולכים בשקט מוחלט, כדי שאף אחד לא ישים לב כשהם מגיעים. כל צוות מתמקם בנקודה שלו, כל לוחם במיקום שלו, והעין בכוונת. עם עלות השחר וקולות צעדים ראשונים – הם מתחילים לפעול.
ביום הראשון למארבים, מחסלים הצנחנים ארבעה מחבלים. לפני רדת החשכה, ובניגוד לכניסה הדוממת, היציאה רועשת במיוחד ומלווה בכוחות רק"ם. המטרה ברורה – כל מי שיעז להתקרב, ידע שצה"ל פועל במקום, ואם מישהו עדיין בוחר להגיע – הוא פעיל טרור.
גם ביום השני, לפני הזריחה, מתמקמים הצנחנים בעמדות שמשתפרות ומתחדדות בכל שעה.האצבע על ההדק, והם מוודאים שהמחבלים לא עומדים לעבור אותם. בסוף היום, 17 פעילים חוסלו.
"באחד הימים ירדה אלינו פקודה – נכנסים לאיתור שמעריכים שמסתתרים בו מחבלים", הוא נזכר, "אנחנו, החפ"ק מג"ד, נכנסים לבית שהתבצרו בו שני פעילי טרור, ומבצעים את הפעולה בדיוק כמו בספר. אני לא ציפיתי לצאת משם פצוע קשה".
סגן דולב מתקדם לעבר חדר חשוך, והוא מבין שאם יש מחבלים בבית – הם שם. הוא נמצא על הזיג, מתמקם במקום, וברגע שהוא עומד לקרוא מפקד שיכפה עליו, הם יורים לכיוונו צרור של יריות. אחד הכדורים נכנס לו בלחי ועובר לגרון. מיד המפקדים נלחמים דרך הזיג ומפנים את סגן דולב לרכב שהגיע לעזור.
המפקדים מחסלים את שני המחבלים שהתחבאו בחדר וממשיכים למשימה הבאה. שבוע של מארבי צליפה קטלניים מסתיים עם כ-54 מחבלים מחוסלים.
חודשיים עברו מאז, וסיפורי הקרבות שתוארו כאן עוד ימשיכו ללוות את החטיבה גם במרוצת הזמן. "כשאני מסתכל על ימי הלחימה האלו, יש לי הרבה מסקנות ודברים שאני רוצה להעביר הלאה", הוא מצהיר, "בין אם זה אירועים ספציפיים שקרו, התו"ל בו השתמשנו או בהכשרות עליהן אני אמון. השיפור כבר כאן, ואנחנו עם הפנים קדימה, במטרה להפוך את הלוחמים שלנו למקצועיים ולמדויקים ביותר".
זה הכישלון של המלחמה להרוג 4 ובשיא 54 בקרבות פנים מול פנים כמו בתש"ח
הצבא שלנו לא בנוי לזה
ולכן נכשל
הצבא נבנה כדי להכריע במהירות שבועיים עד שלשה
אבל אסטרגים כמו הרמטכ"ל הביאו לכישלון הצורב שעלה בחיי מאות חיילים