בעלון באר הפרשה, מדבריו של המשפיע הנודע הרה"צ ר' מיילך בידרמן שליט"א, מביא סיפור נפלא על יהודי שזכה לזרע של קיימא אחרי 21 שנות ציפייה, והקשר בין הנס הגדול לבין אחד הטעמים לאכילת מאכלי חלב בחג השבועות.
"ובזה ביארו מנהג אכילת מאכלי חלב בשבועות, כי כל אותם המאכלים שנעשו מגבינה לא היו באים לידי שבח זה אם לא עברו את ה'חימוץ' וקלקול החלב, ללמדנו ארחות וחוקי חיים לכל התורה כולה, שהעובר קשיים, עד שנראה לו שמזלו 'חמוץ', ידע נאמנה שאין זה אלא הכנה ל'גבינה' ולטוב והתועלת היוצא ממנה".
"עוד ייאמר בזה, במעשה שהיה לאחרונה ממש, באיש יהודי שזה עתה נולדה לו בת במז"ט כשהוא עומד עשרים ואחד שנה מיום נישואיו, וכשנשאל ע"י ידידו הקרוב אליו (שסיפר לנו את דבר המעשה) באיזה 'סיבה' באה ישועתו, השיב שבקיץ דאשתקד (תשפ"ג) נערך בביהמ"ד קידושא רבא בצפרא דשבתא לאחר התפילה, ובסיום תפילת מוסף כיבד אותו הגבאי ב'פתיחת הארון' לפיוט 'אנעים זמירות' (וכמנהג הקהילות שאומרים פיוט זה לאחר התפילה, ואף פותחים את ארון הקודש), וניגש לפתוח את ה'ארון', והנה אחד מהמתפללים, איש עדין נפש אשר לעולם אינו משמיע קולו ברבים, החל לזעוק עליו לעיני כל הקהל, מדוע הינך ממהר בתפילה… (והוא לא היה ה'בעל תפילה') וכי בשביל שהינך כבר מצפה לאכול ב'קידוש'… ושתק ולא ענה מאומה".
"לעת ערב בתפילת מנחה רצה 'המתבייש' להתפייס עם 'הצועק', אך נפקד מקומו ולא הגיע לביהמ"ד, על כן עלה אל ביתו תיכף במוצאי שבת, מיד החל הלה להתנצל על הבזיון שעשה לו בחינם, ואמר לו שאינו יודע איככה אירע כדבר הזה, אין זה אלא מפני מצב בריאות הגוף שהסוכר עלה או שהמלח ירד…".
"ענה לו 'המתבייש' לכן עליתי אל ביתך, בכדי שתשמע ממני בעצמי שאין בליבי עליך כלום, וכאילו לא היה דבר וחצי דבר… כעבור תשעה חדשים זכה לנס הגדול בהולדת הבת בשעטומ"צ".
"ללמדנו, שאם עובר על האדם משהו 'חמוץ'… כששופכים עליו קיתון של חומץ ובזיונות – הרי בידו הדבר להפכו ל'עוגת גבינה' ול'מאכל משובח' ולהחיש לעצמו ישועה, אם יקבל את הבזיונות באהבה ואם יתאזר במידת הסבלנות והוותרנות…".
מוסיף המשפיע ר' מיילך: "וכך שמעתי לבאר בלשון הכתוב (תהילים קכג ג) 'חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז', שלכאורה צריך ביאור אומרו כי רב שבענו בוז, וכי מצינו אדם שנהיה שבע מבזיונות… אלא יתבאר על פי היסוד הנודע שבזכות סאת הבזיונות שעובר האדם ומקבלם באהבה ובאמונה – נפתחים לו כל שערי ההשפעות לטובה בכל העניינים ובכוחו להמשיך על עצמו כל מידי דמיטב בבני חיי ומזוני, עד שיוכל להגיע לידי 'שביעה' מכל הטוב והחסד על ידי ה'בוז'".
