שבוע לאחר השיעור, ניגש אליו יהודי מביתר וסיפר לו סיפור מדהים:
"הרב," אמר האיש, "נסעתי עם משפחתי לטיול בתל אביב, לפארק הירקון. באותו ראש השנה, שנת תשפ"ב, קיבלתי על עצמי קבלה קטנה – ליטול ידיים לפני כל תפילה. זו קבלה פשוטה, שלא עולה כסף, אבל חשובה."
הוא המשיך: "כשהגיעה שעת מנחה, הייתי בשפך הירקון. היו שם מניינים רבים, 'כחול אשר על שפת הים', אבל לא היו מים זמינים לנטילת ידיים. לא היו ברזים או ממטרות בסביבה."
האיש, נחוש לקיים את קבלתו, החליט לרדת אל הירקון עצמו. "לקחתי כוס חד פעמית," סיפר, "וחשבתי לעצמי שאפילו אם המים דלוחים, הם עדיין מים."
כשהתכופף לשאוב מים מהנהר, קרה דבר בלתי צפוי. "פתאום ראיתי יד צפה במים," אמר בקול רועד. "בהתחלה חשבתי שזו בובה, אבל אחרי כמה שניות ראיתי ראש."
בלי לחשוב פעמיים, האיש קפץ למים. "שכחתי מנטילת הידיים," הוא אמר, "ונכנסתי עם כל הגוף." הוא תפס את היד ומשך החוצה ילדה קטנה שכמעט טבעה.
"הילדה כבר שתתה מים מהירקון," הוא המשיך. "נתתי לה לחיצות על הבטן, והיא הקיאה את כל המים. אני איש הצלה, וידעתי שהמצב היה קריטי – המים הגיעו כבר לגרונה."
האיש נשא את הילדה לחוף, המשיך בפעולות החייאה, והצליח להחזיר אותה להכרה. "במרחק של כקילומטר," הוא סיפר, "שמעתי את אמה של הילדה צועקת וקוראת בשמה, מחפשת אותה בייאוש."
הוא סיים את סיפורו באמירה מצמררת: "הרב, עוד עשר שניות והילדה הייתה נסחפת לים. לא היה נשאר זכר. זה היה יכול להיות עוד מקרה טרגי בחדשות."
הרב רוזנבלום הסביר את המסר העמוק מהסיפור: "אם כתוב שמים אחרונים חובה משום סכנת נפשות, הקדוש ברוך הוא מראה לנו כאן איך באמת נטילת ידיים יכולה להציל חיים. מצווה גוררת מצווה – אתה הולך לעשות מצווה קטנה של נטילת ידיים, והקדוש ברוך הוא מזמן לך הזדמנות להציל נפש."
הרב סיכם: "זה היסוד הגדול של הימים האלה, ימי אלול – כל מעשה קטן, כל מחשבה טובה, יכולים להוביל למשהו גדול ומשמעותי. עלינו לא לזלזל בשום מצווה, גם אם נראית קטנה בעינינו."
