העבד המוצלח בהיסטוריה. יוסף. יוסף הצדיק מוכתר בפרשת השבוע שקראנו בשבת כ"איש מצליח". לא "עבד מוצלח", לא צדיק המקבל ייסורים באהבה, ממש "איש מצליח". לא ברור איך עברה קריאת התורה בבית הכנסת שלכם, לשמוע את צמד המילים "איש מצליח" על אדם שאחיו שנאו אותו וקינאו בו עד כדי כך שמכרו אותו לעבד. הוא היחיד עליו נאמרו צמד המילים האלה בתורה?
יתרה מזו, לא רק שהתורה מדגישה שיוסף הרי הוא "איש מצליח" הפסוק טורח לפרט כמה מילים קודם לכן: "ויהי ה' את יוסף" ולכן: "ויהי איש מצליח". נכון שרש"י מפרש שכוונת הכתוב לכך שיוסף הוא שהזכיר שם שמים תדיר בלשונו. אבל באונקלוס תרגם: "והווה מימרא דה' בסעדיה", כלומר ה' עזר ליוסף.
האם מי מאיתנו נתקל אי פעם במודעה בעיתון בה נכתב: אמרנו 40 יום פרק שירה בכותל ונהיינו העניים הכי מוצלחים בעיר? האם אי מי כתב סיפור על נס שאדם נכנס לכלא וזכה לסייעתא דשמיא שהמיטה שלו הייתה ליד החלון?
כולנו רגילים לסיפורי ניסים וישועות שהקב"ה עזר והצרה נפתרה. המחלה נעלמה באורח מסתורי, הרווק מצא זיווג והזוג שהמתין לילדים נפקד בזש"ק (-זרע של קיימא) בזכות ברכת הצדיק. א"כ מה פשר ההצהרה הזו של הפסוק שיוסף שעה שהיה עבד בבית פטיפר סריס פרעה היה "איש מצליח".
מי ששם לב המושג הצלחה ממשיך לרדוף את יוסף גם בשעה שהוא כבר בבור, בבית האסורים. הפסוק כותב: "ויהי ה' את יוסף וכו', באשר ה' אתו, ואשר הוא עושה ה' מצליח". עבד שנכלא בבית האסורים, בשפל המדרגה, התורה מספרת לנו במילותיה הקדושות שכל מה שהוא עשה שם ה' עזר לו שיצליח. מה שייכת הצלחה בכלל לפעולותיו של אסיר משועבד לעבד. מדוע ה' לא עזר ליוסף "טיפה" יותר ופשוט משחרר אותו מבית הכלא ומהעבדות? האם לא זו העזרה לה שיווע יוסף?
על מנת ליישב את השאלה כדאי שנקרא שוב את דברי המדרש אותם רש"י מביא בתחילת הפרשה: "וישב ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקדוש ברוך הוא לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה". עד כאן לשון המדרש.
אחד הלקחים שחשוב להוציא מהפרשה הוא שסולם הערכים שלנו זקוק לעדכון דחוף. יוסף הצדיק שבסופו של דבר זכה למלכות והיה האיש החזק במצרים, סייע להאכיל את משפחתו בשנות הרעב, התחיל את הצלחתו דווקא בזמנים בהם היה עבד. כי מלאכים שעובדים את ה' בשמחה בלי קושי, מאלה יש לקב"ה רבבות בשמים, לשם כך הוא לא זקוק לנו. ה' הביא אותנו לעולם הזה כדי שנשלב את שני הפירושים של רש"י והאונקלוס, שה' יהיה איתנו גם מהצד שלנו ע"י שנזכיר את שמו ונקווה לישועתו תמיד, וגם שהוא יסייע לנו.
סייעתא דשמיא אינה נמדדת במדדים חיצוניים. אם מטרת האדם בעולם היא חיבור לה', אם מדד ההצלחה שלו היא קרבת אלוקים, הרי שגם בהיותו עבד ואסיר נרמס יכול הוא להיות "איש מצליח". יוסף הצדיק זכה להיות "איש מצליח" כי השכיל להזכיר שם שמים בפיו גם אחרי שנזרק לבור, נמכר למדינים, לישמעלים ולפוטיפר. גם בהיותו מרוחק מאביו ומנותק ממשפחתו הוא החזיק בקרבת אלוקים. זו הצלחה.
יתרה מכך, הצלחה כמושג יכולה להתבטא במגוון אפשרויות. אולם "איש מצליח" זהו אדם שהוא עצמו מצליח ללא תלות בנתונים שסביבו. יוסף בהיותו בארץ מצרים עמד בניסיונות והתמודד עם אתגרים כשהוא לבד בחושך ובמקום שהוא פסגת הטומאה של העולם. אדם כזה הוא הראוי להיקרא "איש מצליח".
מי לא רוצה להצליח בחיים? כל אדם שואף ומייחל להתקדם ולהצליח בחיים. לכל אדם יש בדמיונו מודל מסוים של הצלחה ואנשים אותם הוא רואה כמוצלחים וראויים לחיקוי. נקווה שאחרי ההתבוננות בדרכיו של יוסף הצדיק נזכה כולנו להיות "איש מצליח". לשמוח ולהרגיש קרבת אלוקים גם בשעות הקשות. להבין שלפעמים ה' רוצה מאיתנו דווקא את העבודה הזו. דווקא להתעקש עוד קצת על טהרה ותורה מתוך קושי וחשכה. כך נזכה כולנו להיות "איש מצליח" ונשמח בקרבת אלוקים המיוחדת שיש ברגעים כאלו.





















מיוחד מאד!!! ממש מבריק!!!