150 ק"מ, מרחק שעתיים נסיעה מזרחית למונטריאול שוכנת לה העיר שרברוק, נהרות ואגמים מקיפים את העיר הקסומה, ובימות החורף רבים מגיעים למקום על מנת לגלוש בשלג הקפוא. גם בימות הקיץ החמים ביותר הטמפרטורה מעולם לא חצתה את רף ה-37 מעלות צלזיוס. שום דבר אינו מעיד על העבר החריג של העיר בזמן מלחמת העולם השנייה.
מתברר כי באותם זמנים, עת מלחמה עולמית התנהלה באירופה, האנגלים שילחו מהמדינה כל מי שהחזיק באזרחות זרה ונחשד כי הוא עלול להוות איום כמרגל או סוכן זר. אלפי בני אדם בעלי אזרחות זרה הועמסו על אוניות משא ישנות שהפליגו לאוסטרליה וקנדה. ליהודים שהוכרחו להישלח בספינות לא ניתנה ברירה והם נדחקו באופן אקראי אל סיפון האוניה הקרובה שתביא אותם אל הלא נודע.
לרגל יום הקדיש הכללי שנקבע ליום עשרה בטבת, ננסה במאמר שלפנינו להתחקות אחר גורלה של קבוצה קטנה ובה כחמישים בחורי ישיבות צעירים מפרנקפורט דמיין, גרמניה. הבחורים הללו נמלטו כקבוצה מאימת הנאצים לאנגליה. שם לאחר תקופה קצרה רוכזו יחד וגורשו מהמדינה שחששה מפני כל אזרח זר כאילו היה מרגל נוראי.
להיכן הוגלו אותם בחורי ישיבה, כיצד התמודדו על תנאי המחיה הקשים בגלות אחר גלות אליה נקלעו, ומי ניסה ואף הצליח לסייע להם. על כל אלה ננסה לענות במאמר המרתק שלפנינו. לא נצליח לחשוף את מלוא המידע וחלקו המסתורי ימשיך ללוות אותנו ואתכם גם הלאה.
אחד מהפליטים היהודים שגלה מאנגליה לקנדה היה ריינהרט פריזר בן העשרים. הוא התעורר בוקר אחד למשמע דפיקות נחרצות בדלת חדרו, בפתח עמדו שוטרים שהבהירו לסטודנט הצעיר כי יש לו בדיוק 10 דקות לארוז ולהתלוות אליהם לנמל. הצעיר שהיה באמצע לימודי כימיה באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, נאלץ לקטוע את חייו במדינה ונזרק תוך זמן קצר לבטן האוניה שהמתינה לו ולעוד אלפי בני אדם על מנת לקחת אותם לקנדה.
על סיפון האוניה בה הפליג ריינהרט, היו גם שבויי מלחמה גרמנים רבים. כיוון שהם חסו תחת אמנת ז'נבה, קיבלו החיילים הנאצים תנאי מחיה טובים על הספינה. הם שוכנו על הסיפון העליון עם האוויר הצח והנקי, ואילו כאלף יהודים נדחסו בבטן האוניה כשהם ישנים על ערסלים או על רצפת המתכת הקרה. בנו של ריינהרט פריזר סיפר בראיון ל'זמן ישראל', כי התנאים בבטן האוניה היו קשים ביותר ואפילו כלי לעשיית צרכים לא היה ליהודים שנכלאו שם.
לא חלפו אלא שלושה ימים וכל היהודים חלו בדיזנטריה, "השומרים שהשגיחו על היהודים הגרמנים גם היו מרושעים", סיפר פריזר הבן ל'זמן ישראל'. "אחד מהם הורה לאבי לעלות למעלה ולשרת את שבויי המלחמה בחדר האוכל. הם הכו אותו ובעטו בו משום שסירב לעשות זאת".
עם הגיעו לקנדה, הופתע ריינהרט לגלות כי האנטישמיות לא נעלמה גם אחרי ההפלגה הארוכה מאירופה לאמריקה. "אין כניסה לכלבים או ליהודים", נכתב בבוז על גבי שלטים שניבטו אליו שעה שישב ברכבת שהביאה אותם למחנה.
במחנה עצמו העבידו אותם סתם רק על מנת להעסיק אותם. הם נדרשו לחפור בורות בשלג ולאחר מכן קיבלו הוראה לסתום אותם. פריזר מציין שאביו זעם כל ימיו על אותו מפקד מרושע שנהג לקרוא לאסירים אליו לחדר, המפקד נהג להראות להם שקיבלו מכתב מהמשפחה שלהם הרחוקה, מיד לאחר הכן היה קורע את המכתב לחתיכות. "אבא מעולם לא סלח למפקד שקרע את המכתבים", סיפר בנו לימים, "היה לו חלום חוזר שבו האיש עולה על האוטובוס ואבא שלי יורה בו". כשנה לאחר שהגיע למחנה, שוחרר ריינהרט ושב לאנגליה, שם הצטרף לצבא ונלחם בגרמנים.
את כל סיפורו של ריינהרט לא כתבנו כאן אלא כדי שנוכל לקבל הצצה אל תוך המחנה הנידח, כך ננסה להתחקות אחר קבוצה מיוחדת של בחורי ישיבה שהגיעה למחנה. פאולה דראפר, היסטוריונית שחקרה את מחנות המעצר בקשנה ואף כתבה על הנושא את הדוקדורט שלה כתבה כי כבר בהגעת היהודים למחנות נוצרה בעיה. האנגלים הודיעו לעמיתיהם הקנדים על "זרים מסוכנים ממדינות אויב", שהם שולחים להם באוניות. בעקבות המידע שהתקבל, "הצבא הגיע לרציף בציפייה לשבויי מלחמה, והופתע לפגוש בחורי ישיבה בני 16. ממשלת קנדה ידעה עוד לפני שהם הגיעו, אך היא לא הודיעה לאנשים שקיבלו את פניהם על הרציף – ולא הודיעה לצבא, שלא ידע מה לעשות איתם", סיפרה דראפר.
על אותה קבוצה של בחורי ישיבה נכתב בעיתון היהודי 'דער טאג' בחודש תשרי שנת תש"א (30באוקטובר 1940), תחת הכותרת "בחורי ישבה כשבויי מלחמה", מתאר כותב הידיעה יהודי בשם ב. לוינסון מקנדה על קבוצת בחורי ישיבה מגרמניה שמוחזקים בתנאים קשים יחד עם חיילים נאצים במחנות ברחבי קנדה.
בכתבה שתרגום שלה מיידיש הובא ב'גנזך קידוש השם', נטען כי מתוך כאלפיים יהודים שמפוזרים בכל מחנות המעצר בקנדה, יש קבוצה אחת מעניינת במיוחד. מדובר בחבורה של חמישים בחורים, תלמידי ישיבה מהעיר פרנקפורט דמיין. הכותב טוען כי הבחורים שלמדו בישיבה הישנה בפפד"מ (-פרנקפורט דמיין) מוחזקים במתחם נפרד ומגודר שנמצא במקום שונה מיתר המחנות.
הכותב חושף עוד פרטים על קבוצת בחורי הישיבה המסתורית, לדבריו חברי הקבוצה החזיקו ברשותם ספר תורה ועוד כמה ספרי קודש בהם עשו שימוש לתפילה וללימוד תורה מידי יום. מי שדאג להם לספר התורה וליתר ספרי הקודש היו בני הקהילה היהודית המקומית שהשתדלו לדאוג לכל מחסורם. "הם יושבים בישיבה שלהם, מוקפים בגדר תיל דוקרני", מתאר לינסון.
בהמשך דבריו מתאר לוינסון בעיתון היהודי על בחורי הישיבה שמוחזקים במחנות המעצר: "הם אוכלים כשר, ולומדים בהתמדה, ובכוונה, בדיוק כאילו אין כעת מלחמה בעולם, כאילו הם אינם קורבנות של המלחמה הזו, כאילו המחנה שלהם היה ישיבה רגילה לכל דבר", מציין בהתפעלות.
מסתבר כי אותה קבוצה של בחורי ישיבה צעירים שנעקרו מביתם בגרמניה ונמלטו לאנגליה, ממנה הוגלו לקנדה והושלכו במחנה מעצר בתנאים קשים, אותה חבורה עסקה יומם ולילה בעסק התורה. בני הקבוצה חיזקו האחד את חבירו ויחד קיימו חיי תורה מוקפים גדרות תיל.
האם ייתכן ואותם בחורי ישיבה מיוחדים היו אלו שהגיעו לשרבורק והיכו את החיילים שהמתינו לפושעי מלחמה בהלם למראה נערים זכים וטהורים?
2,284 גברים יהודים הוחזקו במחנות בקנדה. על פי מידע שהוצג בתערוכה במרכז השואה לחינוך ולזיכרון בוונקובר, קנדה החזיקה את היהודים במעצר במחנות גם לאחר שכבר התברר מעל לכל ספק כי הם אינם מרגלים או נאצים ולא מהווים כל סכנה. לבסוף הורשו להישאר במדינה רק 966 מתוך סך כל היהודים שהגיעו למחנות בקנדה.
כך, בתנאי מעצר קשים, כשברז מים אחד משרת מאות אנשים וקור מקפיא חודר לעצמות, המשיכו בחורי הישיבה להתמיד בלימודם. בזכות תמיכת הקהילה היהודית המקומית, שהשיגה עבורם ספר תורה וספרי קודש, הצליחו ליצור מעין ישיבה מאולתרת בתוך המחנה.
אולם שאלות רבות נותרו ללא מענה: מי היו אותם בחורים? מה עלה בגורלם אחרי שחרורם? והאם מי מהם עודו בחיים כיום, שיוכל לספר את סיפור מסירות הנפש והדבקות בתורה גם בתנאים הקשים ביותר?
סיפורם של בחורי ישיבת פרנקפורט מצטרף לפרק כואב ומורכב בהיסטוריה היהודית-קנדית, פרק שרק לאחרונה זכה לחשיפה חלקית ב'גנזך קידוש השם'.
בעשרה בטבת אנו מתאבלים על תחילת המצור על ירושלים, שהוביל לחורבן בית המקדש. סיפורם של בחורי ישיבת פרנקפורט דמיין מלמד כי גם בתנאי מצור וכליאה, כשהכל נראה אבוד, התורה ממשיכה להוות עוגן של אור ויציבות עבור כל יהודי בן תורה. כמו אז, גם במחנה המעצר בשרברוק, הצליחו יהודים לשמור על גחלת התורה בתנאים הקשים ביותר."
לתגובות, הערות והארות ניתן לפנות לעורך הכתבה במייל: [email protected]
ממש נפלא.
וכל הכבוד לאתר הנפלא גי די אן שמעלה בעקביות כל שנה בעשרה בטבת את זכרון הנעקדים על קידוש ה. ממש מחזק מאוד
יישר כוח ושנזכה לגאולה השלימה בקרוב ממש