1.
דחיינות שימושית:
למרות המילכוד והרוחות בליכוד, לא חסרים תירוצים למה לא להפיל את הממשלה
קרוסלת הרגשות שוב סחררה אותנו השבוע בתנועותיה החדות, טלטלה את נשמותיהם של בני המשפחות האומללים. רכבת ההרים המטלטלת שוב הפכה את בטנם של אזרחי מדינת ישראל וגרמה לכמה וכמה לבבות להחסיר פעימה.
אחת ההמצאות המופלאות ששינו את פני העולם לפני שניים או שלושה דורות, היא שמכונת הדפוס הומצאה ואפשר היה להדפיס על גבי נייר את החדשות ואת הפרשנויות ולהפיץ לציבור. בדור שלנו כשהחדשות הפכו למכונית מירוץ דוהרת, אנו מוצאים את עצמנו בבעיה: מכונת הדפוס הומצאה ואפשר להדפיס על גבי נייר את החדשות ואת הפרשנויות ולהפיץ לציבור. כי מהשעה שהשורות הללו נכתבות ועד שיעברו את ההליך הדרוש כדי להפוך לעיתון כתוב – אותו אתם מחזיקים בידכם ברגעים הללו, יתכן והדברים ייראו אחרת.
רק ביום רביעי בלילה, אחרי ימים ארוכים של המתנה מורטת עצבים יצאה סוף סוף הבשורה: יש עסקה. אבל איך היא תתבצע, מה יהיו ההשלכות שלה, כיצד באמת היא תאושר בישראל ותצא לפועל, האם חמאס יעמוד במילתו, על זאת לא ניתן להשיב כעת ואולי לא ניתן יהיה להשיב גם אחרי ההליך שרקם את הגיליון המונח כעת לפניכם. זה מה שיפה וקסום בחדשות: תחושת המסתורין, הלא נודע, הסוד הגדול שמונח לו אי שם בתחומים שמעבר לידיעתנו והשגתנו, היכן שהאנשים החשובים והבוחשים נמצאים ומערבבים…
רק דבר אחד ברור וידוע גם לנו, האנשים הפשוטים: שבכל מצב ובכל תרחיש, תהיה משמעות פוליטית להתרחשויות הדרמטיות. כי לאן שהדברים לא יתפתחו, עדיין מדובר באפקט פרפר שהרוח המנשבת שלו תגיע לזירה הפוליטית כמו רוח בימי טבת.
זה מתחיל בזעם הרב שנשמע במחוזות הימין בימים האחרונים. הדיווחים שהלכו וגברו על עסקת חטופים והדיווחים הזרים שכבר דלפו על הפרטים הנרקמים בחדרי המשא ומתן בקטאר, גרמו לימין שמימין לליכוד לעצור ולחשוב מה עושים כעת, האם נשארים בממשלה אחרי שיתבצע הסכם כזה.
הדיווחים הזרים ידעו לספר כבר באמצע השבוע על נסיגה ישראלית מחלקים ברצועה, על שחרור מספר לא מבוטל של מרצחים, כולל שמות ידועים של תתי אדם חיות טרף מסוכנות עד שלשכת ראה"מ נאלצה לפרסם הכחשה קצרה ופורמלית על כך שלפחות גופת סינוואר לא תוחזר ואין שום דיבור על כך.
משפחות החטופים המזוהות עם פורום תקווה הימני, ערכו מסיבת עיתונאים דחופה בה הזהירו ששחרור חלק מהחטופים כעת, חורץ את גורלם המר רח"ל של היתר שיישארו מאחור, בן גביר הודיע כי הוא יפרוש מהממשלה ופרסם קריאה פומבית ליריבו המר בצלאל סמוטריץ' לאחד איתו כוחות, לפרוש יחד ולהפיל את הממשלה, משום שלפרישה של עוצמה יהודית לבד אין השפעה על המשך קיום הקואליציה.
עצם הפניה הזאת היא שילוב של עזות פנים עם הטרלה פוליטית. עד לפני ימים ספורים, בן גביר סימן את סמוטריץ' כאויב והמתיחות בין השניים רק עלתה, והנה פתאום הוא קורא לו לשלב ידיים במהלך שיכרות את הענף עליו שניהם יושבים. במילים אחרות הוא כאילו אומר: בוא בצלאל, עד אתמול ניסיתי להפיל אותך, עכשיו בוא תעזור לי להפיל אותך.
סמוטריץ' מצידו לא טמן ידו בצלחת ושיגר לנתניהו רשימת דרישות על בסיסן הוא מוכן להצביע בעד העסקה ולא להפיל את הממשלה, ביניהן המשך המלחמה בעזה בלי פשרות ואף החלפת הרמטכ"ל הכושל לטעמו.
בניגוד לבן גביר, סמוטריץ' מצידו לא ממהר להפיל את הממשלה, מצבו בסקרים לא מאפשר לו אפילו לאיים והוא נאלץ ללהטט בין ההתנגדות הקשה בתוך מפלגתו לעסקה, בין הצורך להניח את דעתם של מצביעיו הפוטנציאליים ובין הצורך לשמור על ממשלת ימין ולמנוע בחירות שירסקו אותו כעת אולי ללא תקנה.
פגישות מרתוניות התקיימו בין נתניהו לסמוטריץ' ועל פי ההדלפות שהתקבלו משם, נתניהו ניסה להרגיע את רוחו של יו"ר הציונות הדתית ולהבהיר שהעקרונות הקריטיים למדינת ישראל נשמרים, אולם הפגישה הסתיימה ללא תוצאות.
מבחינתו של סמוטריץ', גם אם אין תוצאות, די לו בעצם קיום הפגישה כדי ששתי האפשרויות יישארו פתוחות. הוא יוכל תמיד לטעון שהוא נשאר בממשלה ולא מפרק אותה משום שהובטח לו שהעקרונות יישמרו, שכדאי להמתין למחוות של טראמפ להתיישבות, שכדאי לראות מה באמת קורה עם העסקה ועוד ועוד. וגם אם לבסוף יקרה אחרת, עדיין ההחלטה נדחתה והוא לא צריך לקום עכשיו ולעשות מעשה.
בתוך שורות הליכוד, אף אחד לא מעז להביע את התנגדותו להסכם למרות שרבים במפלגה רואים אותו עין בעין עם חברי הציונות הדתית ועוצמה יהודית. גם אלה שהביעו דעה קיבלו שיחות אישיות מצמרת המפלגה שם על פי הידוע הם קיבלו אזהרה להתיישר עם עמדת הממשלה.
במצב כזה, מי שיישאר וחצי תאוותו בידו זה בן גביר, היחיד שחישק את עצמו בהתנגדות האקטיבית והבטיח שיפרוש מהממשלה. ככל שהעסקה תתקדם בתנאים שפורסמו ועוררו ביקורת בימין, לא יישאר לבן גביר ברירה אלא לקיים את הבטחתו ולפנות את מקומו בממשלה, או להתפתל בתירוצים מתירוצים שונים שרק יזיקו לו.
בראיה קצרת טווח, אם הוא באמת יקום ויילך, הוא יעשה בזה שימוש תעמולתי כבד וירכב על גלי הכאב והביקורת בימין כדי לצבור עוד מנדטים, כולם יצדיעו לו שהוא היחיד שלא מתקפל כביכול וממשיך להתנגד לעסקה. השבוע הוא כבר עשה זאת כשבתוך דבריו הוא השחיל שהוא זה שהתנגד וגרם לכך שהעסקאות הקודמות סוכלו, אולם מדובר בנטילת קרדיט לא לו, משום שהסיבה היחידה לקריסת המתווים הקודמים היתה כידוע אך ורק הסירוב של חמאס. אולם ככל שיחלוף הזמן והממשלה תחזיק ותמשיך את דרכה למרות הביקורת החריפה, בן גביר יתקשה לעשות בזה שימוש והאפקט יילך וידעך.
מבחינה מדינית וביטחונית, עדיין לא ברור מה באמת התרחש בחדרי הדיונים, מה באמת הביא להסכמה ישראלית לעסקה ומה גרם לחמאס להתכופף לראשונה מזה חודשים רבים. התקופה הקרובה תשפוך אור על השאלות הללו אולם את המשמעות הפוליטית אפשר להבין כבר עכשיו.
כפי שזה נראה כעת, הממשלה לא עומדת ליפול בגלל העסקה, למרות הביקורת הקשה, ההפגנות הסוערות שקיימו פעילי הימין ולמרות איומי בן גביר. באופן אירוני, העובדה שממשלה לא נופלת אחרי אירועים כאלה – דווקא מחזקת אותה ומסייעת לה לאריך ימים.
וגם הביקורת הקשה בימין, כואבת וצודקת ככל שתהיה, לא תפריע לעבודת הממשלה אלא רק תחזק אותה. חלק מאותה אירוניה היא שנתניהו עצמו שומע את הכאב העצום בימין ואת הביקורת נגד ההסכם, וזה יכול להישמע באוזניו כמנגינה ערבה.
אחרי שהימין בישראל צועק בקול גדול נגד עסקת החטופים ואחרי שחברים בתוך הממשלה מאיימים להפיל אותה, אין יותר שום הצדקה להפגנות בקפלן, לרדיפה האישית, אין יותר "אתה הראש אתה אשם" ואין יותר "נתניהו הורג את החטופים".
כבר שנה וחצי שארגוני השמאל עושים שירות נהדר לנתניהו ומחזירים אותו לפסגת ההצלחה בזכות המאבק האישי הממוקד. כעת הם סופגים סוג של מהלומה, מעתה ואילך כל הסיסמאות, הדגלים והצעקות הפכו ריקים מתוכן.
מעתה והלאה, מחאת השמאל שפשטה ולבשה צורה כמה פעמים בשנים האחרונות, תצטרך להתחיל למצוא תוכן חדש לדגלים ולסיסמאות. זה גם עלול להגיע למרבה הגיחוך לכך שהם עצמם יתקפו את עסקת החטופים והשלכותיה, העיקר לומר שנתניהו אשם ומסוכן. וזה כבר יהיה מחזה די מלבב לראות התאחדות לבבות נפלאה כשבהפגנות הימין והפגנות השמאל ישמיעו את אותם מסרים.
עם מכונות הדפוס החדשות והמשוכללות, קשה לקבוע במסמרות מה יקרה כששורות אלו ייקראו על ידכם. אולם כפי שזה נראה כעת, עסקת החטופים אכן נוע תנוע, הציונות הדתית לא תפרוש והממשלה לא תיפול, יש יותר מידי אנשים שיש להם יותר מידי מה להפסיד, וגם יש להם יותר מידי אפשרויות להסביר ולתרץ למה הם מאפשרים להסכם כזה לצאת לדרך, כל זאת כמובן בהנחה שהוא באמת ייצא לדרך כי בג'ונגל המזרח התיכוני, שום דבר לא בטוח עד שהוא באמת קורה.
2.
הצד החיובי של התסכול:
סערת השופט עמית יכולה דווקא לספק לנו סיבה קטנה לומר תודה
בימים קשים כל כך של מלחמה קשה בעזה ושל עסקת חטופים קשה עם מחיר משמעותי וכבד, אפשר למצוא גם את הפרט החיובי הקטן והשולי: את הצורך שנחסך מאיתנו להתעצבן ולרטון על עוד משהו מרגיז במיוחד.
כבר תקופה ארוכה ששר המשפטים יריב לוין, מונע כמעט בגופו מינוי קבוע למשרת נשיא בית המשפט העליון, מתוך תקווה שאולי ניתן יהיה לבצע שינוי כלשהו בהרכב הוועדה הבוחרת ובאופן מינוי שופטים באופן כללי, זאת בהיעדר רפורמה משפטית והסיכוי הנמוך לבצע אותה אי פעם.
בג"ץ כמובן לא מקבל את העובדה הזאת, והוא הכריע וקבע תאריך יעד למינוי נשיא קבוע ששר המשפטים יהיה חייב לבצע זאת עד אז. התאריך הזה הגיע השבוע מבלי שאף אחד יקבל תשובה לשאלה הפשוטה איך בית המשפט קובע פסיקה מוחלטת בנושא שנוגע אליו עצמו ולהיכן נעלם עיקרון ניגוד העניינים.
הפלא ופלא, רגע אחד לפני המינוי הכפוי, מתברר שלכאורה – לכאורה כמובן – גם כפיו של הנשיא החדש יצחק עמית אינן נקיות והוא מעורב לכאורה בהליכים לא ממש חלקים, מבחינה משפטית, וגם זאת בנושאים של ניגוד עניינים, למרבה האירוניה.
הגילוי הצית מחלוקת בין טובי המשפטנים בישראל, אלה טוענים בכה ואלה בכה, עד שבאה המשטרה והכריעה כי אין חשד לפלילים במעשיו של עמית, אולם השר לוין מיהר להגיש קובלנה על התנהגות שאינה הולמת את בכיר מערכת המשפט בישראל, גם אם מבחינה חוקית יבשה אין חשד לפלילים.
מבלי להיכנס לעומק הנושא המשפטי המורכב, אנחנו יכולים רק להודות על כך שהדרמה הזאת התחוללה בדיוק עכשיו, כשלאיש מאיתנו אין פניות רגשית וזמן טכני לעסוק בזוטות הללו. כי אם היינו באמת עוסקים בכך, זה היה יכול להיות מעצבן ואפילו מעצבן מאוד.
כי בלי עסקת חטופים ברקע, ברור שהיינו שומעים שוב ושוב את אותן זמירות קבועות על אפליה מובנית ועל איפה ואיפה, על אכיפה בררנית ועל גישה חד צדדית לטובת צד אחד במפה הפוליטית. ולא שאין ממש בטענות הללו, אלא שכפי שאנו רואים שוב ושוב, מדובר בהוצאת קיטור מיותרת שאינה מובילה לשום מקום.
אם הימין היה באמת שולט כאן בחמישים השנים האחרונות, המצב כבר היה שונה. ואם זה לא משתנה, כנראה שגם למישהו בימין המצב הזה מאוד נוח. וכשזה המצב, לאזרחים נותר רק להתעצבן, להוציא קיטור ולחזור תמיד בלופ בלתי נגמר על אותן טענות קבועות תוך כעס אמיתי ומבט רושף בעיניים.
וזה, לפחות זה, נחסך מאיתנו השבוע. הכעס הימני על העסקה ומחירה מוציא אותנו ידי חובת מצוות הזעם הימני הקבוע, כך שלפחות כאב הלב על הצביעות במערכת המשפט נחסך מאיתנו, לפחות הפעם.
3.
עידן חדש מתחיל:
האם האינטרסים של הליכוד ויש עתיד נפגשו השבוע על שולחן ועדת הכנסת
להחלטה של ח"כ כמעט אלמוני בשם עידן רול משולי מפלגת יש עתיד, אין שום השפעה אמיתית בשום מובן. מדובר בהחלטה אישית של אדם שהמהלך שלו ישפיע אך ורק על חייו הפרטיים.
לרול אין מזל מבחינת העיתוי בו בחר, הפרישה שלו נבלעה בשולי החדשות ולא עניינה אף אחד, על מפלגת יש עתיד זה לא ישפיע משום שאין שם פריימריז ואין בחירות באופק, הביקורת שלו על היו"ר תיעלם ותתפוגג הרבה לפני ששערה נוספת תצמח בזקנקנו החדש של הלפיד.
על הקואליציה זה בוודאי לא משפיע, אבל אם היינו עכשיו בעונת מלפפונים, יתכן שמישהו בליכוד היה חושב לעשות ליש עתיד תרגיל פוליטי קטן ולפרוש חסות על הח"כ הפורש, כדי להפוך את הפרישה שלו למיני-משבר באופוזיציה.
ועדת הכנסת לא טרחה כמעט להקדיש תשומת לב לבקשה שהגישה מפלגת יש עתיד, להכריז על רול כח"כ פורש ובכך למנוע ממנו לחבור למפלגה קיימת. לאף אחד זה לא הפריע שהנושא יעלה לסדר היום, הבקשה אכן אושרה ברוב וכך מעתה יוכל עידן רול להתמודד רק במסגרת פוליטית חדשה ובמילים אחרות: הוא כבר לא יהיה בכנסת הבאה.
ודווקא כאן שווה לשים לב לעובדה שולית נוספת, שיכולה עם זאת ללמד על מבנה החשיבה הליכודי כולו. מבט קצר על עברו של הח"כ האלמוני מגלה, שעידן רול היה בעברו חבר בתנועת הליכודניקים החדשים, אותה תנועה שעשתה כאב ראש לליכוד והתנהלה כגיס חמישי בתוך המפלגה.
אם נרענן את הזיכרון, צמרת הליכוד הקדישה לא מעט משאבים וזמן כדי להילחם באותה קבוצה שהתפקדה למרכז הליכוד אבל התאפיינה בעמדות שמאל מובהקות. בליכוד טענו שמדובר ביוזמה שנועדה לפורר את המפלגה מבפנים ולכן התאמצו וגם הצליחו לפורר את ההתארגנות ולדחוק אותה הרחק ממרכז המפלגה.
המשמעות היא, שאם בליכוד היו רוצים להטריל את יש עתיד, הם היו יכולים למנוע את הבקשה שהוגשה השבוע להכריז על רול כח"כ פורש. ועדת הכנסת נשלטת בידי הקואליציה ואפשר היה בקלות להפיל את הבקשה ובכך לסלול לרול את הדרך להישאר גם בכנסת הבאה ולערוק למפלגה ימנית כלשהי, כדי לעצבן ולו במעט את לפיד ואנשיו.
אבל במקרה של רול זה לא קרה, כי יש אולי חשבונות חשובים יותר ומטרות עקרוניות יותר מאשר לעצבן את לפיד. יתכן שהפנקסנות הליכודית מצאה הזדמנות לדרוש את שלה ולהשלים את הנקמה בליכודניקים החדשים. וכך, כשמגיע מישהו מאותה קבוצה ומנסה פתאום לחזור לשורות הימין, אנשי הליכוד לא יתנו לו לעשות זאת ויסגרו איתו את החשבון.
לא בהכרח שזה מה שעמד השבוע בראש מעייניו של יו"ר ועדת הכנסת ולא בטוח שמישהו בליכוד נקט פעולה אקטיבית כדי לסייע בדחיקתו של רול אל מחוץ לפוליטיקה, אבל אפשר לפחות להבין למה לא עשו שם אף מאמץ כדי לעמוד בדרכו של לפיד ולמנוע ממנו להשליך את הח"כ המורד לפח האשפה הפוליטי.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]
