מהחלטת בן גוריון עד לביטולי בג"ץ: קיצור תולדות סאגת חוק הגיוס

בן-גוריון הבטיח ב-1948 לפטור את בני הישיבות מגיוס כדי לשמר את עולם התורה אחרי השואה. עשרות שנים מאוחר יותר, המדינה וביתי המשפט מנסים להרוס את ההסכמה ההיסטורית הזו בכוח. זוהי הסיפור של הפרת ההסכמים שעמדו ביסוד יחסי הדת והמדינה בישראל, ושל המאבק החרדי להגן על קיום עולם התורה.

בשני ימים שקובעים את גורל עולם התורה בישראל נחתמו ההסכמים שאמורים היו להבטיח את המשכיותו. ב-19 ביוני 1947 חתם בן-גוריון על מכתב הסטטוס קוו, המבטיח לאגודת ישראל שבמדינה היהודית העתידה "השבת תהיה יום המנוחה החוקי", מטבחים רשמיים ישמרו כשרות, ויינתן עצמאות מלאה לכל זרם חינוכי. באוקטובר 1948, שני ימים לפני ראש השנה, החליט בן-גוריון במועצת המדינה שלא לגייס בני ישיבות – החלטה שהיתה אמורה לשמור על השרידים האחרונים של עולם התורה, שנחרב בשואה האיומה.

עשור אחר כך, בן-גוריון הסביר את החלטתו בפשטות מזעזעת: "כשפטרתי בני ישיבות משירות צבאי לפני עשר שנים, מספרם היה קטן וכפי שנאמר לי אז, זאת הארץ היחידה שבה נשארו למדני תורה לשמה". השואה השמידה את מרכזי התורה, מאות אלפי תלמידי חכמים נרצחו. ההסכמה להגן על הדור שניצל מהאבדון התבססה על הבנה פשוטה – בלי הגנה מיוחדת, עולם התורה עלול להיעלם לחלוטין.

הרב הראשי יצחק הלוי הרצוג, סבא של הנשיא המכהן, כתב אז למשרד הביטחון, בעת ניסיון לגייס בני ישיבות: "אצא נגדכם במחאה פומבית וחדה לעיני כל ישראל. אין לכם סמכות להשתמש בכפייה קיצונית כזו נגד שארית הפליטה השומרת על תורתנו הקדושה בירושלים". המסר שלו היה ברור – הגנה על לומדי התורה היא הגנה על הזהות היהודית עצמה.

התחלת השבירה – מחוק טל לביטולו

עשרות שנים עברו בשקט יחסי. מספר הפטורים גדל הדרגתית מ-400 המקוריים לאלפים, אך הבנת היסוד נשמרה – תלמידי ישיבות שתורתם אומנותם פטורים מגיוס. השבירה הראשונה החלה ב-1998, כאשר בג"ץ פסק בפסק דין רובינשטיין שלשר הביטחון אין סמכות להעניק פטור גורף לתלמידי ישיבות ודרושה חקיקה ראשית.

זה הוביל להקמת ועדת טל ב-1999 ולחקיקת חוק טל ב-2002. החוק יצר מנגנון של "שנת הכרעה" בגיל 22, שבה בחורי ישיבה אמורים לבחור בין המשך לימודים לשירות צבאי. הקהילה החרדית התפלגה כלפי החוק – חלק ראה בו פשרה זמנית, אחרים התנגדו בחריפות. ראש הישיבה הרב משה שמואל שפירא פרש ממועצת גדולי התורה של דגל התורה בנימוק שאינו יכול לקחת אחריות על הנעשה.

התחושה החרדית הייתה שמדובר בפשרה כואבת אך זמנית. המציאות הוכיחה שמדובר בתחילת הקץ. ב-2012 ביטל בג"ץ את חוק טל בהחלטה דרמטית של 6 שופטים בעד ו-3 נגד. הנשיאה דורית ביניש כתבה כי החוק "נכשל להגשים את תכליותיו" וכי רק 530 חרדים התגייסו למסלולי שח"ר במשך 9 שנים – "הפגיעה בשוויון חריפה ולא מידתית".

המתקפה המשפטית המתגברת

נשיא העליון לעתיד אשר גרוניס חלק בחריפות על הביטול והזהיר מפני "אשליה לחשוב שאנחנו נביא לגיוס חרדים" ו"התערבות שיפוטית עלולה להזיק לתהליכי פתרון חברתיים". אך קולו היה בודד. בג"ץ החליט לקחת על עצמו את התפקיד לכפות גיוס חרדים בדרך של פסיקות חוזרות ונשנות.

ב-2017 בוטל גם תיקון 21 לחוק שירות ביטחון שניסה לתקן את הנזק – הפעם בהחלטה של 8 שופטים בעד מול השופט נעם סולברג במיעוט.

הפסיקה הקשה מכולן הגיעה ביוני 2024 – החלטה פה אחד של 9 שופטים שקבעה כי אין למדינה סמכות "להורות על הימנעות גורפת מגיוס תלמידי הישיבות". המשמעות: ביטול מוחלט של מעמד "תורתו אומנותו" ודרישה לגיוס מיידי של כ-63,000 בני ישיבות.

מ"עצרת המיליון" לעצירת ההתייצבות

הקהילה החרדית לא השאירה את פסיקות בג"ץ בלי תגובה. כולנו זוכרים את עצרת המיליון בירושלים, אותה ארגנו במשפחת פרוש – אחת ההפגנות הגדולות בהיסטוריה הישראלית בהשתתפות מאות אלפי חרדים מכל הזרמים. המחאה נערכה בעקבות חוק השוויון בנטל שניסה להטיל יעדי גיוס וסנקציות על ישיבות.

המצב הגיע לשיא הקטסטרופה ב-2024. מאז אפריל 2024 הפסיקה המדינה את התמיכה בישיבות בהיקף של 400 מיליון שקל בשנה, והשפיעה על 56,000 תלמידים. ישיבות יצאו בקמפיין גיוס כספים נואש ברחבי העולם. באוגוסט 2024 נשלחו 900 צווי גיוס ראשונים לבחורי ישיבות – רק 48 הגיעו, שיעור התייצבות של 5.3% שמעיד על סירוב מוחלט של הציבור החרדי.

בינואר 2025 הורה שר הביטחון ישראל כ"ץ לשלוח 7,000 צווי גיוס נוספים במטרה לגייס 50% מבני ה-18 החרדים בתוך שבע שנים. זוהי מתקפה שיטתית על עולם הישיבות שמטרתה פירוק מערכת החינוך החרדית בדרך של הדרגה.

התגובה החרדית הייתה חדה ומתואמת. מועצת חכמי התורה של ש"ס הורתה: "אין להיענות לשום צו גיוס או זימון", וכך גם גדולי ישראל מהציבור החסידי והליטאי. הפגנות המוניות מול לשכות הגיוס הביאו לעימותים אלימים עם המשטרה ולמעצרים המוניים. הפלג הירושלמי והעדה החרדית הובילו קו קשה של "נמות ולא נתגייס".

מלחמה על עצם זכות הקיום

מבט על השנים האחרונות מראה תמונה עגומה של שבירה שיטתית של ההסכמים ההיסטוריים. מה שהחל ב-1948 כהסכמה של בן-גוריון להגן על 400 בני ישיבות הפך לקמפיין ממלכתי לפירוק עולם התורה. בג"ץ, שהיה אמור להיות שומר החוק, הפך לגורם המוביל בהתקפה על הזכויות החרדיות והפרת ההסכמות ההיסטוריות.

מדובר כמובן, לא רק במאבק על הגיוס אלא מלחמה על עצם הזכות שלנו להתקיים, יהודים שומרי תורה ומצוות בארץ ישראל. התחושה שהמדינה בוגדת בהסכמים שעמדו ביסוד כינונה מלווה בחשש עמוק מפני חילון כפוי וחיסול אורח החיים החרדי.